×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת⁠־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ׃
And it came to pass in those days, that the Philistines gathered their camps together for warfare to fight with Israel. And Achish said to David, "Know assuredly, that you shall go out with me in the camp, you and your men.⁠"
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וּכְנָשׁוּ פְּלִשְׁתָּאֵי יַת מַשִׁירְיַתְהוֹן לְחֵילָא לְאַגָחָא קְרָבָא בְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר אָכִישׁ לְדָוִד מִדַע תֵּדַע אֲרֵי עִמִי תִּפּוֹק בְּמַשְׁרִיָתָא אַתְּ וְגַבְרָךְ.
ולכן בהיות שבימים ההם נקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל אמר אכיש אל דוד ידוע תדע כי אתי תצא למלחמה ותהיה במחנה עמי אתה ואנשיך.
לצבא – ענין קבוץ חיל.
השאלות:
מ״ש כי אתי תצא ולא כי תצא אתי, והשיב לכן אתה תדע, מלת אתה מיותר, והשיב לכן שומר לראשי אשימך למה הגמול הזה דוקא?
כי אתי תצא רצה לומר לא תצא בין אנשי החיל רק תצא אתי (כי סביב המלך הלכו הכרתי והפלתי לשמרו בין מני צר בין מאנשי חילו בל ימרדו בו, ולרוב היה בוחר לזה אנשי חיל מארץ אחרת שלא ישתתפו עם אנשי חילו במרד, כמו שנהרגו מלכי ישמעאל כנודע), ולא רצה שילך עם החיל, באשר חשש שלא ירצה להלחם עם ישראל, או שירא שפלשתים לא יאמינו בו, לא כן לשמור את ראש המלך בזה בטח באמונתו ובגבורתו.
ויהי בימים ההם – מלות מיותרות להעירנו שפלשתים בחרו זמן נאות להם להלחם בישראל ולנקום נקמת גלית וכמה נגיפות אחרות שנגפו בשנים האחרונות.
ידע תדע – הוראת המליצה צווי כמלך אל עבדו, כלו׳ עד עתה נלחמת בהחבא על עמך, עתה תלחם עליהם בפומבי בבואך אתי.
וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם בהם ישב דוד בארץ פלשתים, וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת חיל1 -מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל, וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל-דָּוִ֔ד, יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע שלא תצא בין אנשי החיל2, כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ להיות שומר רֹאשִׁי, ולא רצה אכיש שילך דוד עם החיל כי חשש שלא ירצה להילחם נגד ישראל, או שירא היה שפלשתים לא יאמינו בו, לעומת זאת, בעניין שמירתו האישית של המלך, בטח בו המלך באמונתו ובגבורתו3:
1. מצודת ציון.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל⁠־אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶֽׁר⁠־יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃
And David said to Achish, "Therefore you shall know what your servant will do.⁠" And Achish said to David, "Therefore I will make you my bodyguard forever.⁠"
תרגום יונתןרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר דָוִד לְאָכִישׁ בְּכֵן אַתְּ תְּדַע יַת דִי יַעְבַּד עַבְדָךְ וַאֲמַר אָכִישׁ לְדָוִד בְּכֵן נַטְרָא לְרֵישֵׁי אֲשַׁוִינָךְ כָּל יוֹמַיָא.
לכן שומר לראשי אשימך – אם תזדרז במלחמה זו לעזרנו בכל לב תהיה לי שומר לראשי.
לראשי – כן ראוי בארץ ההיא, כי מנהג עבדי המלך להתיז ראש מלכים ולשאתו לאויביו, כמו שמפורש באיש בושת (שמואל ב ד׳:ז׳-ח׳).
ודוד השיבו לכן אתה תראה אשר יעשה עבדך, רוצה לומר כיון שאתה רוצה שאהיה עמך במחנה שמח לבי ויגל כבודי לפי שאז תראה אשר יעשה עבדך, רוצה לומר מהגבורות והמלחמה לישראל. ואתה תראה שהיו דברי דוד סתומים באמרו אתה תראה אשר יעשה עבדך, והוא שאכיש הבינו על הגבורות אשר יעשה, ודוד לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב, כי אם להציל את אכיש ולהגין עליו שלא יכוהו ולא להלחם בישראל, וכמו שאזכור אחרי זה. ואכיש לא רצה שילחם דוד לפי שידע שהלוחמים בבהלת המלחמה ילכו אנה ואנה ולא יתמידו באשר ירצו, ולכן אמר לכן שומר לראשי אשימך כל הימים, רוצה לומר איני רוצה שתלך להלחם כי אם שתתמיד עמי ולא תסור ממני, לפי שתהיה שומר לראשי ושומר המלך אין לו כי אם ללכת אחריו להצילו ממי שיבא להכותו, לא שילך השומר להלחם עם אדם מה. הנה התבאר מכל זה שגם האומות אכיש ואנשיו היו אוהבים מאד לדוד, והיה נחשב בעיניהם לשר וגדול והיו מכירים גבורותיו ומעשיו הנפלאים, וזה היה גם כן מפעל האל יתברך וחסדיו עמו, כמו שאמר שלמה (משלי ט״ז ז׳) ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:
לכן – הואיל והאמנת בי, תדע מהגבורות אשר אעשה.
לכן – בעבור הגבורות אשר תעשה, אשימך שומר לראשי, ולכבוד יחשב הדבר.
ויאמר דוד באשר הבין כוונת אכיש (ובאמת היה זה טוב בעיניו כי לא היה בדעתו ללחום נגד ישראל) עשה את עצמו כאילו אינו מרגיש, והשיב לאמר,
לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך רצה לומר לא תצטרך לדרוש מפי השמועה רק תדע בעצמך את הגבורה אשר אעשה.
ויאמר אכיש – בא להוציא מלבו שלא יחשוב שזה מהיותו בלתי מאמין לו, רק בהפך, כי יהיה כל הימים שומר לראשו בגודל בטחונו בו.
לכן – כמו לכן אתה וכל עדתך הנעדים (קרח), ואין הוראת המלה כמו על כן, על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ (חקת) על כן קרא שמו לוי (ויצא), שעל כן הוראתו מטעם זה, ולכן ענינו כמו אם כן; ורע בעיני דוד שאכיש דבר עמו גדולות, והשיב לו לשון נופל על לשון, לכן אתה תדע, וגם כנוי אתה מיותר ובא לחזוק, תראה אם לעזר ולתועלת אהיה לך אם לא, ולדברי דוד שתי הוראות לרעה ולטובה.
וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ שהבין את כוונת אכיש1, אֶל-אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ הואיל והאמנת בי2, אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע בעצמך3 אֵ֥ת הגבורה4 אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ, וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל-דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן בעבור הגבורות אשר תעשה5 שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כָּל-הַיָּמִֽים, גם לאחר המלחמה ולכבוד יחשב הדבר6: פ
1. ובאמת היה זה טוב בעיניו כי לא היה בדעתו ללחום נגד ישראל, מלבי״ם.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת וַיִּסְפְּדוּ⁠־לוֹ֙ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָרָמָ֖ה וּבְעִיר֑וֹ וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ׃
Now Samuel was dead, and all of Israel had lamented him and buried him in Ramah, in his own city. And Saul had removed those that divined by a ghost or a familiar spirit from the land.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁמוּאֵל מִית וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי כָּל יִשְׂרָאֵל וּקְבָרוֹהִי בְרָמָתָא וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי אֱנָשׁ בְּקַרְתֵּיהּ וְשָׁאוּל פַּלִי יַת בִּידִין וּזְכוּרוּ מִן אַרְעָא.
ושמואל מת – כל ימיו של שמואל אינו אלא נ״ב שנה. ועלי הכהן ישב על הכסא (שמואל א א׳:ט׳), באותה שעה נתמנה להיות שופט נאמר והוא שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח), וכתיב והיא מרת נפש וגו׳ (שמואל א א׳:י׳), נשתיירו י״ג שנה דכתיב ויהי (מקץ) [מיום] שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהי עשרים שנה (שמואל א ז׳:ב׳) צא מהם שבע שנים שהיה דוד מלך בחברון על יהודה (שמואל ב ב׳:י״א), נשתיירו י״ג שנים י״א לשמואל בעצמו ושתים לשאול שנאמר בן שנה שאול במלכו (וז׳) [ושתי] שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳), בתחלת עשרים שנה הביא שמואל הרואה את אהל מועד לנוב ואע״פ שהיה ארון י״י בקרית יערים בנוב היו מקריבין, בסוף כ׳ שנה העלה דוד המלך את ארון י״י מקרית יערים אל בית עובד אדום וישב ארון י״י בית עובד אדום הגתי שלשה חדשים ויברך י״י את בית עובד אדום (שמואל ב ו׳:י״א), למדנו שלא נתברך אלא בשביל הארון, בן שנה שאול במלכו ושתי שנים מלך (שמואל א י״ג:א׳), ירד בראשונה והכה לנחש העמוני ומשחוהו ישראל ירד שניה ולא שמר הבטחתו ואח״כ ויקח שמואל את קרן השמן (שמואל א ט״ז:י״ג) והוא בן כ״ח שנה, בו בפרק הכה נוב והביא שמואל את אהל מועד לגבעון, נמצא עושה בנוב י״ג שנה ב׳ של שאול וי״א של שמואל, צא מהן שנה אחת לעבורו נמצא נ״ב שנה. שמואל מת לפני מיתתו של שאול ארבע חדשים שנאמר ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים (שמואל א כ״ז:ז׳).
אכבר הוזכר קודם לכן מות שמואל, כמו שנאמר ׳וימת שמואל ויקבצו כל ישראל׳ (שמואל א׳ כה, א). באשר לסיבה שהוא חזר על כך כאן ואמר ׳ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל׳, הרי שלדעתי מכיוון שהוא רצה להזכיר את סיפור בעלת האוב, לפיכך הוא חזר והזכיר את מות שמואל כדי להסמיך אליו את שאלתו של שאול, שהרי השאלה הייתה מכוונת אליו [אל שמואל],⁠1 כלומר: הוא רצה שהאישה תמשוך אליה את רוחו של שמואל המת, וזאת על פי אמונתם של אנשי המלאכה הזאת, הטוענים שכמה מרוחות המתים מוסרות להם מידע על דברים נסתרים.
1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 44.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
ושמואל מת – הרי כבר נאמר: וימת שמואל (שמואל א כ״ה:א׳), אלא לפי שבא לדבר בשאול שהוצרך לדרוש בבעלת אוב, פתח ואמר ושמואל מת, שאילו היה קיים, ממנו היה שאול דורש.
ושאול הסיר האובות – והוצרך לבקש אשה בעלת אוב.
ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו – וספדו עלוהי כל ישראל וקברוהי ברמתא וספדו עלוהי אנש בקרתיה. ובעירו – מוסב על ויספדו לו, ספדוהו ברמה כשקברוהו, וספדוהו איש בעירו.
Shemuel had died. It was already stated, "and Shemuel died,⁠"1 but since [Scripture] came to speak about Shaul, that he had to ask of a medium of אוֹב,⁠2, it begins by stating, "and Shemuel had died,⁠" for had he been alive, Shaul would have inquired of him. But since Shaul had abolished the אוֹב mediums,⁠3 he had to seek out find an אוֹב medium.
And all of Yisroel mourned him and buried him in Romoh, in his city. And all Yisroel mourned him and buried him in Romoh, and each person mourned him in his own city; and 'in his city' is connected with 'and they mourned him,' i.e., they mourned and buried him in Romoh, and each person mourned him in his own city.⁠4
1. Above 25:1.
2. See Maseches Sanhedrin 65b for description of אוֹב.
3. Pursuant to the prohibition stated in Vayikra 19:31. Shaul removed the mediums after Shemuel died. Before that, it was not necessary for him to do so because while Shemuel was alive, prophecy was widespread in Yisroel, so no one sought out the medium of אוֹב or יׅדְּעֹנִי.
4. In the same manner as he was mourned in his home town of Romoh.
ושמואל מת – לפי שנאמר למטה בסמוך וירא שאול את מחנה פלשתים ויירא ויחרד לבו מאוד (שמואל א כ״ח:ה׳) שלא תתמה למה היה חרד, שאילו היה שמואל קיים לא היה חרד לבו לפי שהיה אומר לו מה לעשות, לכך הוא אומר ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל, ולא היה לשאול במי לשאול שלא היה נביא בישראל, ושמא תאמר ושאל לו באוב וידעוני? ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, ודבר זה גרם לו לויחרד לבו מאוד שלא היה לו במי לשאל.
ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו – פירושו ויקברוהו ברמה ואיש בעירו ספדו לו, וכן תרגומו: ושמואל מית וספדו עלוהי כל ישראל וקברוהי ברמתא וספדו עלוהי אנש בקרתיה.
ושמואל מת – ואי אפשר לשאול לדבר אתו שהרי נפטר.
ושאול הסיר האובות ואת הידעונים – ואי אפשר לדרוש בהן שהרי ביערן שאול.
ושמואל מת – ואף על פי שספר מיתתו למעלה, ספר גם כן הנה מפני המעשה שעשה שאול שדרש בבעלת אוב בעבורו, ואילו היה הוא חי לא היה דורש כי אם מאתו, כי כבר הוא ביער האובות והידעונים, ואף על פי כן נחשב לו דרישת האוב לעון גדול, כמו שאומר עליו בדברי הימים: וימת שאול במעלו וגו׳ וגם לשאול באוב לדרוש (דברי הימים א י׳:י״ג).
ורבותינו ז״ל דרשו בו: כן כתיב: וימת שמואל (שמואל א כ״ה:א׳), וכתיב: ושמואל מת. אמר ר׳ יוסי: ושמואל מת – מיתת ודאי. וימת שמואל – אין הדברים אמורים אלא לענין נבל, שנאמר: וימת שמואל, וכתי׳ בתריה: ואיש במעון וגו׳ (שמואל א כ״ה:ב׳). אמר ר׳ שמואל בר נחמני: הכל סופדין וטופחין במיתת שמואל, וזה הרשע עושה לו מרזחים, רוצה לומר: שמחות.
ויקברוהו ברמה ובעירו – לפי שהיו שתי רמות. כמו שאמר: מן הרמתים (שמואל א א׳:א׳), לפיכך אמר: ובעירו, כלומר באותה רמה שהיתה עירו.
או פירוש: ובעירו – כי בתוך העיר קברוהו, לא חוץ לעיר. וכן כתיב למעלה: בביתו ברמה (שמואל א כ״ה:א׳).
ויונתן תרגם: וספדו עלוהי אינש בקרתיה, כלומר ספדו לו כל ישראל שבאו לקברו, ספדו לו שם ברמה. ואותם שלא באו ספדו לו כל אחד בעירו, כי בכל ערי ישראל ספדו לו בשכר שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם.
ויקברוהו ברמה ובעירו – הו״ו יתר.
ושמואל מת – וכן ושאול הסיר וגו׳ כ״ז הצעה והקדמת ידיעה למה שעתיד לזכור עוד בענין בעלת אוב והעלהתוא את שמואל.
ואמרו ברמה ובעירו – שהוא עירו, ונכון זה הלשון מאד לפי העברי וההגיון כאמרנו עד״מ ראובן הוא במין האדם ובמדבר.
א. כן במהדורת הדפוס וצ״ע בכ״י.
(הקדמה)
פרשה שלשה עשר תספר איך נקבצו הפלשתים למלחמה עם שאול, וששאל בחלומות גם באורים גם בנביאים ולא ענהו השם ושאל באוב ואיך ענהו האוב על ידי האשה. תחלת הפרשה ושמואל מת וגו׳, עד ויקבצו פלשתים וגו׳, והנה ראיתי לשאול בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה באמרו ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברוהו ברמה ובעירו, והוא מאמר כפול לפי שכבר ספר הכתוב במה שעבר כל זה וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברוהו בביתו ברמה, ולמה הוסיף לספר כאן זה פעם אחרת בלי צורך והכרח כלל?
השאלה השנית אם שאול (כמו שנזכר כאן) שאל באורים גם בתומים גם בנביאים ובחלומות ולא ענהו השם דבר, ומפאת ההכרח בא לשאול בבעלת אוב כמו שהעיד עליו הכתוב בכאן, אם כן איך בדברי הימים יחס זה אליו לאשמה ואמר (דברי הימים א י׳ י״ג י״ד) וימת שאול במעלו אשר מעל בה׳ על דבר השם אשר לא שמר וגם לשאול באוב ולא דרש בה׳ וגו׳? והנה זכר בכאן שדרש בהשם והוא סותר למה שנאמר שם:
השאלה השלישית במה שנזכר כאן שהעלה האשה באוב את שמואל ושהודיע לשאול מה יהיה באחרית הזעם, ויקשה זה מאד מארבעה פנים. האחד איכה ואיככה בכח שד ומעשה כישוף שלט רוח הטומאה על נפש שמואל קדוש השם שהיתה צרורה בצרור החיים את השם? ואיך השד יהיה יכול על נפשות הצדיקים בבית מנוחתם? עד שמפני זה אמרו אנשים שלא היה שמואל בגן עדן אחרי שהאשה באוב הביאתו והעלתהו. והשנית בהודעה העתידה, אם היתה מהשד איך תשוטט בדברים האלהיים ובמה שגזר השם יתברך? וזה אינו מפעל הכישוף כי אם מהרוח הנבואיי אשר אי אפשר שתבא ע״י האוב. והשלישית כי אם נאמר ששמואל הוא אשר השיג הידיעה הנבואיית ההיא, ימשך שתבוא הנבואה לאדם אחרי המות, והוא בחילוף מה שהסכימו עליו המחברים שהשפע הנבואיי לא תבוא כי אם באדם בעודו בחיים אשר כחו המדמה נמצא בו ושכלו ישפיע עליו, ושניהם יקבלו השפע הנבואיי מהנבדל לא אחרי מותו. והרביעית כי אף שנודה ששמואל אחרי מותו ישיג השפע הנבואיי, עדין יקשה מאד איך יגיד אותו אחרי שנעדרו ממנו כבר כלי הדבור והכח המדמה? ואם כן יקשה העלאת נפש שמואל באוב, ויקשה בו ידיעתו העתיד, ויקשה עוד הגדתו לזולתו:
השאלה הרביעית איך כאשר ראתה האשה הבעלת אוב את שמואל צעקה למה רמיתנו ואתה שאול? ועם היות הענין כדברי חז״ל במסכת תעניות [א״ה נ״ל שזה טעות המדפיסים כי אולי המחבר כתב במ״ת שר״ל במדרש תנחומא (כי שם בפרשת אמור דף ס״ג ע״ב נדרש כל הענין הזה באריכות) והם הבינו שהוא במסכת תעניות, ובאותה המסכתא לא נזכר שום דבר מזה הענין. וכה״ג מצאתי בכמה מקומות שטעו ודוק], שכל העולים באוב עולים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה, ושמואל עלה ראשו למעלה ומזה ידעה האשה שהיה זה לכבוד המלכות. האם נאמר שפעמים רבות באו מלכים לפניה שראתה זה בהם? ויותר היה ראוי שתחשוב שהיה זה למעלת שמואל, אף כי כאשר שאלה שאול מה ראית? לא השיבתהו רגלים למטה וראש למעלה אבל אמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ ובמה ידעה אם כן שהיה שאול ולמה לא זכרו?
השאלה החמשית במה שזכר כאן מה שחטא שאול בגלגל בשלא שמע דבר ה׳ ובמה שלא עשה חרון אפו בעמלק, ולא זכר הריגת כהני ה׳ ואיך החרים לפי חרב נוב עיר הכהנים, וידוע שהיה החטא הזה יותר קשה מאשר זכר, ואיך לא נחשב לו לעון הדבר הרע הזה?
השאלה הששית במה שנאמר לשאול ויתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי, ואמר עוד גם את מחנה ישראל יתן ה׳ ביד פלשתים, והוא דבור כפול, כי אמרו ויתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים הוא עצמו גם את מחנה ישראל יתן ה׳ ביד פלשתים:
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
(ג) ושמואל מת וגו׳. אחשוב אני שנזכרה כאן מיתת שמואל לשתי תכליות. האחד להודיע מעלתו בנבואה ומדרגתו, והוא שעם היות בימי עלי דבר ה׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, הנה אחרי שחלה הנבואה על שמואל נתמלא הבית כלו אורה והיו בישראל באמצעותו נביאים הרבה, וכמו שפירשתי בפסוק (בסי׳ ג׳ כ״א) ויוסף ה׳ להראה בשילה כי נגלה ה׳ אל שמואל וגו׳, ולכן בימיו היה להקת הנביאים במדרשו בניות ברמה, אבל אחרי מותו נסתלקה ההכנה היא ונעלה השפע הנאצל ממנו, וכאשר בקש שאול דבר ה׳ לדעת מה יהיה באחרית הזעם במלחמה, הנביאים לא אמרו איה ה׳ והדבר אין בהם, ותופשי האורים והתומים לא ידעו דבר, ואף השואלים בחלומות שהיא מדרגה יותר שפלה מהודעת השכל הפועל נעלמה מהם ההשגה, והנה הקדים הסבה למה נעדר השפע בכל המקבלים האלה באמרו ושמואל מת, ר״ל בהיות שמואל חי באמצעותו היה חל השפע בכל המתבודדים להשיגו, אבל אחרי מותו ספדו עליו כל ישראל לפי שנקבר ברמה ובעירו ונעדר השפע ולא נשאר אחריו דבר, ויורה על זה שבהתקבץ פלשתים שאל שאול ביי׳ ולא ענהו דבר בנביאים ובאורים ובחלומות עד שהוצרך לחזור על הבעלת אוב, וגם היא לא הודיעה דבר כי אם מפי שמואל, וכל זה מורה על מעלתו בחיים ובמות. התכלית השני הוא שהנה ראינו פעמים רבות ששאול בא למלחמה עם פלשתים ולא שאל דבר ביי׳ אבל התאמץ בגבורתו ובטח בה׳ ועשה מעשיו, הלא תראה במלחמת יבש גלעד ובמה שעשה יונתן עם נערו בפלשתים ובמה שנלחם שאול במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע לא היה מנהגו לשאול מיי׳, ולכן הוקשה על כותב הספר למה בחר שאול עתה להשתדל כל כך לשאול מיי׳ עד שהלך לבקש שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים? ולהשיב לשאלה הזאת הקדים ואמר שנתחברו לזה ג׳ סבות. האחת ששמואל היה מת, לא שיאמר שמת עתה כי אם שהיה כבר מת, ולכן לא אמר וימת שמואל כי אם ושמואל מת שהיה כבר מת, כי אלו היה חי היה שאול נסמך עליו ולא היה שואל דבר לנביא אחר ולא למדבר ברוח הקדש כל שכן למעשה אוב, כי הוא בחיי שמואל הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, לפי שכל מעשיו היו נסמכים על שמואל, אם על תפלתו ואם על הודעותיו שהיה מדריכו במעשיו תמיד.
ושמואל מת וגו׳ ושאול הסיר האבות ואת הידענים – במקצת ספרים כתוב הסיר את האבות אבל במדוייקים כ״י אין בהם מלת את וכן במאור נתיב שרש אוב ושרש סור.
האובות והידעונים – שמות מיני קסם.
ושמואל מת – לפי שבא לומר בענין שבקש שאול בעלת אוב, לזה אמר ושמואל מת, כי אם היה חי, היה שואל בו.
ובעירו – בתוך העיר ולא חוצה לה, וכמו שכתוב למעלה: בביתו ברמה (שמואל א כ״ה:א׳).
ושאול הסיר – כי אם לא הסיר, לא היה צריך לחפש אחר בעלת אוב, כי רבות היו.
השאלות:
הלא כבר נזכר למעלה ולמה כפל פה שנית מיתת שמואל, היה לו לומר ויספדוהו ברמה ובעירו לא ויקברוהו, מ״ש שהסיר את האובות היה מקומו יותר ראוי בסוף פסוק ו׳.
ושמואל מת כבר הוזכר זה (למעלה כ״ה:א׳) במקומו שמת ונספד ונקבר? אמנם הזכיר זה פה שנית מצד ארבעה טעמים,
א. אמר ושמואל מת ומצד זה ושאול הסיר את האובות כו׳ מן הארץ כי בחיי שמואל לא פנה לזה כי מי סכל ידרוש אל המתים, בעת שחי הרואה שהגיד לכל אחד כל משאלותיו, וגם כי בימיו היו נביאים רבים שהיו מגידים כל חפץ, אבל במות שמואל נסתם חזון ופסקה הנבואה, ויחלו העם הרוצים לדעת ההוה או העתיד לדרוש באוב וידעוני, ועל ידי כן התעורר שאול לבערם מן הארץ, (ועל זה אמר ויקברהו ברמה ובעירו – שהגם שלפי הפשט, מ״ש ברמה ובעירו מוסב על ויספדו אותו שספדו ברמה ובעירו, בכל זה ממה שכתוב ויקברוהו ברמה ובעירו משמע גם כן שקברו אותו במקומות האלה, וזה יצדק גם כן מצד המליצה, שאם לא היה נסתם חזון במותו היה נחשב כי חי, כי עדן היו שואבים מי הנבואה מדליו, והגם שיקבר גופו בעירו, לא נקבר ברמה כי שם חי מצד שפעו הנוזל שם, אבל על ידי שפסק השפע קברוהו גם ברמה רצה לומר שפסק ממציאות גם שם),
ב. ושמואל מת ומצד זה ויקבצו פלשתים למלחמה – שתחלה התיראו מפני כחו של שמואל (אף שהיה דוד בתוכם) ועתה סר צל ישראל,
ג. ושמואל מת ומצד זה וירא שאול וירא ויחרד לבו – שעד עתה היה נכון לבו בטוח בזכות שמואל,
ד. ושמואל מת וישאל שאול בה׳ ולא ענהו וכו׳, ואם היה חי היה שואל את שמואל ולא הוצרך לבעלת אוב שתעלה את שמואל מקברו.
ובעירו – כל המקום קרוי רמה אף מגרשי העיר ושדותיה, וקברו את שמואל בתוך העיר ולא בשדה, וזהו ענין הו״ו הנראית לכאורה כמיותרת, מ״מ נוכל לפרשה לא בלבד קברוהו במקום מולדתו למען ישאר שם זכר הנביא, כי גם בתוך העיר קברוהו לכבוד.
את האבות ואת הידענים – אוב הוא שואל רוח המת הנקבר והמת משיבו ממעמקי האדמה וקולו כקול חמת המוציא רוח, כאובות חדשים יבקע (איוב ל״ב:י״ט), ושפלת מארץ תדברי וגו׳ והיה כאוב מארץ קולך (ישעיהו כ״ט:ד׳), ואולי נקרא הכלי כן מחמת קולו שמשמיע (Onomatopeja), וזה דבר שגור הרבה בלשון קדומה כמו שפת עברי כמו שהעירותי במקומות רבים. וידעוני אולי הוא רוח אדם ידוע והוא בגוף איש חי ושואלים בו.
וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת1, וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ֙ כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל שבאו לקברו2 וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָרָמָ֖ה, וּשאר העם שלא באו, ספדו לו כל אחד3 בְעִיר֑וֹ, וכך בכל ערי ישראל ספדו לו, וזה היה בשכר זה שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם4, וְשָׁא֗וּל לאחר פטירת שמואל5, הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִ֖ים שהם מיני קסמים האסורים בתורה6, מֵהָאָֽרֶץ:
1. לפי שבא לומר את הענין שביקש שאול בעלת אוב, לזה אמר ושמואל מת, כי אם היה חי, היה שואל בו, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. לפי שכל מעשיו היו נסמכים על שמואל, אם על תפילתו ואם על הודעותיו שהיה מדריכו במעשיו תמיד, אברבנאל. ומלבי״ם מבאר שהזכיר פה שנית את מיתת שמואל מצד ארבעה טעמים, א׳ מפני שבחיי שמואל לא פנה איש אל המתים ורק כשמת ונסתם חזון ופסקה הנבואה, החלו העם הרוצים לדעת את ההוה או העתיד לדרוש באוב וידעוני, וע״י כך התעורר שאול לבערם מן הארץ, ב׳ כל זמן ששמואל חי התייראו הפלשתים ממנו ולא יצאו למלחמה עם ישראל, ולאחר שמת שוב לא פחדו לצאת להילחם, ג׳ כל זמן ששמואל חי, היה נכון ליבו של שאול ובטוח בזכות שמואל שינצח, ד׳ אם היה שמואל חי היה שאול שואל אותו ולא הוצרך לבעלת אוב שתעלה את שמואל מקברו.
2. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק.
3. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק.
4. רד״ק.
5. כי בחיי שמואל לא פנה העם לזה כי מי סכל לדרוש אל המתים, בעת שחי הרואה שהגיד לכל אחד כל משאלותיו, וגם כי בימיו היו נביאים רבים שהיו מגידים כל חפץ, אבל במות שמואל נסתם חזון ופסקה הנבואה, ויחלו העם הרוצים לדעת ההוה או העתיד לדרוש באוב וידעוני, ועל ידי כן התעורר שאול לבערם מן הארץ, מלבי״ם. ואברבנאל מבאר כי ביער אותם בעת ששמואל היה חי.
6. מצודת ציון. בעל אוב זה פיתום המדבר בשִׁחְיֹו, וידעוני המכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו, והעצם מדבר, רש״י ויקרא י״ט ל״א.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ׃
And the Philistines gathered themselves together, and they came and encamped in Shunem. And Saul gathered all of Israel together, and they encamped in Gilboa.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְכְּנִישׁוּ פְּלִשְׁתָּאֵי וַאֲתוֹ וּשְׁרוֹ בְשׁוּנֵם וּכְנַשׁ שָׁאוּל יַת כָּל יִשְׂרָאֵל וּשְׁרוֹ בַּגִלְבּוֹעַ.
הסבה השנית שנקבצו פלשתים בשונם ונקבצו ישראל בהרי הגלבוע, ולהיותם הרים גבוהים היו רואים את מחנה אויביהם בשלימות.
ויקבצו פלשתים הקדים ארבע סבות שהניעו את שאול לדרוש באוב,
א. ושמואל מת כנ״ל, (סבה ב׳) שפלשתים התקבצו וחנו בשונם שהוא בארץ ישראל והוא לא ערב לבו להתקרב אל מחניהם רק חנו בגלבוע.
וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים, וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם, וַיִּקְבֹּ֤ץ וכינס1 שָׁאוּל֙ אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל, וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ בהרי הגלבוע, ולהיותם הרים גבוהים היו רואים את מחנה אויביהם בשלימות2:
1. תרגום יונתן.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים וַיִּרָ֕א וַיֶּחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד׃
And when Saul saw the camp of the Philistines, he was afraid and his heart trembled greatly.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזָא שָׁאוּל יַת מַשִׁרְיַת פְּלִשְׁתָּאֵי וּדְחִיל וְזָע לִבֵּיהּ לַחֲדָא.
וירא ויחרד לבו – כי לא בטח בי״י ע״כ נפל.
ושאול ראה את מחנה פלשתים ויירא ויחרד כי היו רבים מאד, ועם היות שאול אמיץ לבו בגבורים הנה עתה פחד קראהו ורעדה. וכבר אמרו חז״ל במדרש שמואל (פר׳ י״ז) שקודם שחטא שאול בכל אשר יפנה ירשיע, ואחרי אשר חטא ויירא ויחרד מפני פלשתים, לפי שהחטא והיותו נזוף מפני ה׳ היה מסבב פחדו ביותר. הסבה השלישית היא שבראות שאול שהיה שמואל מת ואין מי שיגין עליו ושיתפלל בעדו ולא שיגיד לו מה יעשה, ובראותו שהיה מחנה פלשתים דבר בלתי משוער בכמותו ובחזקו ושהיה לבו חרד בקרבו מאד שהם ב׳ הסבות שזכר, התאוה תאוה לדעת מה יהיה אחרית אלה.
וירא – ברוב הספרים ביו״ד אחת בלבד.
ויחרד – במקצת ספרים ספרדים החי״ת בשוא לבדו.
וירא ויחרד – לפי שהיו פלשתים עם רב.
סבה ג. שכאשר ראה מחנה פלשתים התירא מאד וראה כי לבו החרד מנבא לו רעה.
וַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶת-מַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים, ועל אף היותו אמיץ לב1 וַיִּרָ֕א וַיֶּחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד לפי שהיו פלשתים עם רב2 וראה כי ליבו החרד מנבא לו רעה3:
1. ואמרו חז״ל במדרש שמואל (פר׳ י״ז) שקודם שחטא שאול ״בכל אשר יפנה ירשיע״ (לעיל י״ד מ״ז), ואחרי אשר חטא ״וירא ויחרד מפני פלשתים״, ובראות שאול ששמואל איננו ואין מי שיגן עליו ויתפלל בעדו, ואין מי שידריך אותו מה יעשה, ובראותו שהיה מחנה פלשתים דבר בלתי משוער בכמותו ובחוזקו, התאווה תאווה לדעת מה יהיה אחרית אלה, אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּיהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהֹוָ֑הי״י֑ גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם׃
And when Saul inquired of Hashem, Hashem did not answer him, not by dreams, or by Urim, or by prophets.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאִיל שָׁאוּל בְּמֵימְרָא דַייָ וְלָא קַבֵּל צְלוֹתֵיהּ יְיָ אַף בְּחֶלְמַיָא אַף בְּאוּרַיָא אַף בְּסַפְרַיָא.
גם באורים – לפי שהרג נוב עיר הכהנים, לא נענה.
Nor through the Urim. Because he had slain [the kohanim of] Nov,⁠1 the City of Kohanim, he was not answered.
1. See above Chapter 22.
וישאל שאול בי״י ולא ענהו – ובדברי הימים אמר: ולא דרש בי״י (דברי הימים א י׳:י״ד), אלא כיון שדרש באוב אחר כן כאילו לא דרש בי״י, שהרי השוה דרישתו באוב כדרישתו בי״י.
ומה שאמר: וישאל שאול בי״י – מפרש אחר כן במה שאל, ואמר: גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. וכל גם וגם לרבות האחד על חבירו, כמו: גם אתה גם בנך גם בן בנך (שופטים ח׳:כ״ב).
ופירוש בחלומות – באנשים שעושין שאלת חלום.
ומה שאמר: באורים – והם לא היו אצלו, שהרי היו עם אביתר שהיה עם דוד, אפשר ששלח שם אנשים לשאול בהם על המלחמה הזאת.
ופי׳ בנביאים – תלמידי שמואל הנביא, כמו שכתוב: להקת נביאים נבאים וגו׳.
ולא ענהו י״י גם בחלומות גם באורים גם בנביאים – מלת גם הראשון הוא להורות שלא ענהו באחד מאלו האופנים על דרך אמרו גם לי גם לך לא יהיה והרצון שלא ענהו בחלומו׳ על יד בעלי החלומות הצודקים כשהיו משימים רעיוניהם בהקיץ על זאת השאלה כדי שתבא להם ההודעה בחלום ויותר נפלא מזה שלא ענהו באורים אשר מדרך הנשאל בהם שיבא לו מענה אם לא יהיה זה בסבת חטא כמו שמצאנו בשאול כששאל באלהים שלא ענהו מצד מה שעבר יהונתן בנו על השבועה במה שטעם מהדבש וידמה שלא היה שם כהן ראוי שתשרה עליו רוח הקדש להיות נשאל באורים ובתומים כי כבר הרג שאול נוב עיר הכהנים שהיו בה הכהנים החשובים והנמלט מהם היה עם דוד או היתה הסבה על שלא באהו מענה חטא שאול או יתקבצו שתי הסבות יחד ויותר נפלא מזה שלא ענהו על יד הנביאים עם רבויים כמו שקדם וירא את להקת הנביאים.
הארבעים וארבעה הוא בדעות והוא להודיע כי הודעת העתידות תגיע לאדם מצד ההשגחה האלהית ולזה ספר שלחטא שאול לא ענהו י״י אפי׳ על יד אחד מבני הנביאים וכל שכן שלא ענהו בחלומות הצודקים ולא באורים כי אף על פי הנודע שהיו שם אורים ותומים הנה לא היה שם כהן ראוי שיהיו נשאלים באורים ותומים כי כבר המית שאול השלמים מהכהנים אשר היתה להם הכהונה הגדולה בהרגו נוב עיר הכהנים ולא היה שם כהן גדול כל שכן שלא היה שם כהן גדול שרוח הקדש שורה עליו שיתכן שיהיו נשאלים באורים ותומים ולזאת הסבה תמצא שלחטא יהונתן בעברו על שבועת אביו לא ענה השם יתברך אל שאול בהיותו נשאל באורים ותומים ושאול הרגיש אז כי החטא גרם לו שלא יענהו י״י ולזה חקר על פי הגורל במה היתה החטאת הזאת היום ומזה המקום התבאר שהוא אפשר שיעלים השם יתברך מהנביא קצת העתידות מצד האנשים אשר יקחו תועלת בהודעה ההיא.
ושאל בה׳ ולא ענהו בין בחלומות, ר״ל באנשים היודעים שאלת חלום, ובין באורים שהיא מדרגת רוח הקדש, ובין בנביאים והיא המדרגה היותר עליונה מהנבואה הגמורה, ואם כן בכל מיני היודעים שאל ולא ענהו השם, ובקטן החל ובגדול כלה, ועם היות האורים עם אביתר שהלך עם דוד, אפשר ששלח שם אנשים לידע ממנו זה, הנה בהתקבץ ג׳ הסבות האלה, מיתת שמואל, ויראת האויבים, ושלא ענהו הש״י.
בה׳ – רצה לומר: בנביאים ואורים ותומים, וביודעים שאלת חלום.
ולא ענהו – בכל מה ששאל, גם בחלומות גם באורים וכו׳ [ואף שהאורים היו עם אביתר שהלך עם דוד, אפשר לומר ששלח אליו אנשים לשאול בו].
סבה ד. ששאל בה׳ ולא ענהו.
גם בחלומות וכו׳, הנה בדברי הימים (א׳ י׳ י״ד) אמר וגם לשאול באוב לדרוש, ולא דרש בה׳ וכו׳, ופה אומר ששאל בה׳? כי יש הבדל בין שאלה ובין דרישה, הדרישה הוא שדורש ומבקש את ה׳ בכל לבו ובתפלה ואם היה עושה כן היה מעביר הגזירה (על כל פנים לפי שעה) והיה נענה, אבל הוא לא דרש רק שאל דרך שאלה לבד והמופת לזה מצד הסדר ששאל תחלה בחלומות ואחר כך באורים ואחר כך בנביאים והיה לו להתחיל לשאול בנביאים שהם שואבים מן המקור ואחריהם האורים שהוא רק הופעת רוח הקדש ואחריהם החלומות שהיא מדרגה קלה וזה מפני שלא הכין לבבו לדרוש את ה׳ והתחיל בדבר הקל הרחוק מן הקדושה שאין צריך הכנה כל כך, וזה שכתוב גם בחלומות וכו׳.
גם באורים – עיין מה שכתבתי למעלה על פסוק אפוד ירד בידו (כ״ג:ו׳).
וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּֽיהוָ֔ה, וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהוָ֑ה בכל מה ששאל1, ובכל האופנים ששאל לא נענה, גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת כששאל אנשים שיודעים שאלת חלום, לא נענה 2, גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים כאשר שלח אנשים לאביתר לשאול בהם, לא נענה3, גַּ֥ם כששאל בַּנְּבִיאִֽם4 תלמידי שמואל הנביא, לא נענה5:
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. מצודת דוד. לפי שהרג נוב עיר הכהנים, לא נענה בהם, רש״י.
4. מלבי״ם מבאר שהכתוב מפרט ארבע סבות שהניעו את שאול לדרוש באוב, א׳ ששמואל מת כנ״ל. ב׳ שפלשתים התקבצו וחנו בשונם שהוא בתוך ארץ ישראל, ג׳ שליבו החרד ניבא לו רעה, ד׳ ששאל בה׳ ולא ענהו.
5. רד״ק. והיה לו להתחיל לשאול בנביאים תחילה, שהם שואבים מן המקור ואחריהם האורים שהוא רק הופעת רוח הקדש ואחריהם החלומות שהיא מדרגה קלה, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לַעֲבָדָ֗יו בַּקְּשׁוּ⁠־לִי֙ אֵ֣שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֔וֹב וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה⁠־בָּ֑הּ וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֛ה אֵ֥שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֖וֹב בְּעֵ֥ין דּֽוֹר׃
Then Saul said to his servants, "Seek for me a woman that divines by a ghost, that I may go to her and inquire of her.⁠" And his servants said to him, "Behold, there is a woman that divines by a ghost at En-dor.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שָׁאוּל לְעַבְדוֹהִי בְּעוֹ לִי אִתְּתָא דְיַדְעָא לְאַסָקָא בִּידִין וֶאֱהַךְ לְוָתָהּ וְאֶשְׁאַל בָּהּ וַאֲמַרוּ עַבְדוֹהִי לֵיהּ הָא אִתְּתָא דְיַדְעָא לְאַסָקָא בִידִין בְּעֵין דוֹר.
[פרשה כד]
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ׳:כ״ז). רבי לוי בשם ר׳ חמא ב״ר חנינא איש זה שאול. או אשה זו בעלת אוב. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מוטב היה לו לדרוש באורים ותומים של מעלה ולא באוב וידעוני של מטה.
ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב וגו׳ – ולמה היה שאול דומה באותה שעה. לשלטון שנכנס למדינה גזר ואמר כל התרנגולין הזכרים שיש כאן ישחטו. לשחרית אמר אין תרנגול שיקרא. אמרו לו עבדיו ולא את הוא שגזרת שישחטו כולם. כך ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ (שמואל א כ״ח:ג׳) והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב וגו׳.
ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי – את בעלת אוב. אר״ש בן לוי למה שאול דומה למלך שנכנס במדינה ואמר כל התרנגולין שבמדינה זו שחטו, בלילה בקש לצאת לדרכו אמר אין כאן תרנגול שיקרא א״ל לא צוית אתה לשוחטן. אף כאן שאול הסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואמר בקשו לי אשה בעלת אוב.
בקשו לי אשת בעלת אוב – אשת במוכרת, כמו: אשת יפת תואר (דברים כ״א:י״א), נפל אשת (תהלים נ״ח:ט׳).
ואמר אשה ולא איש לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים לפי שהן קלות הדעת. ולטעם הזה אמר הכתוב: מכשפה לא תחיה (שמות כ״ב:י״ז).
הנה אשת בעלת אוב בעין דור – אמרו במדרש זו אשת צפניה, אמו של אבנר.
בקשו לי אשת בעלת אוב – הנה זה היה חטא עצום ולזה גנה שאול על זה החטא כמו שנזכרו חטאיו וגם שאול באוב לדרוש.
הארבעים וחמשה הוא להודיע איך שלם השם יתברך לשאול את גמולו הוא הרג נוב עיר הכהנים ובא עת שהרגיש במה שנפקד ממנו בהריגתם עד שהוכרח לנטות אחר הדברים הפחותים והם האובות אחר שכבר הרחיקם ובערם מן הארץ למען תגיע לו איזו הודעה בענין המלחמה.
נדחק שאול לומר לעבדיו שיבקשו לו אשה לשאול בה׳ באוב, ואמר אשה ולא איש, לפי שהכישוף והמעשה הזה יותר נמצא בנשים חלושות השכל חזקות הדמיון, וכמו שאמרה תורה (שמות כ״ב ט״ז) מכשפה לא תחיה. ובתוספתא דסוטה נתנו טעם אחר, אמרו כל זמן שהיה שמואל קיים היו פלשתים נופלים ביד ישראל, וכשמת נפל שאול וישראל בידיהם, הוי אומר ושמואל מת ויקבצו פלשתים. ואמרו במדרש שמואל [א״ה לא מצאתי דבר זה במדרש שמואל אבל בפרקי ר׳ אליעזר פרק ל״ד מצאתי ותאמן]: שזו האשה היתה אמו של אבנר, ורחוק הוא, שאם היה כן היתה מכירה את שאול, וכ״ש אם היו ב׳ האנשים הולכים עם שאול עמשא ואבנר כדברי חז״ל (במ״ש פר׳ ב׳): ואמנם מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א י׳ י״ד) ולא דרש בה׳, כתבו המפרשים שכיון שדרש באוב אחרי כן היה כאלו לא דרש בה׳. ואני אחשוב שלא הבינו אמתת הכתוב, שהכתוב לא אמר שמת שאול לפי שלא שאל בה׳ ולא כוון לומר זה, אבל יאמר שמת שאול במעלו אשר מעל ביי׳ על דבר ה׳ אשר לא שמר, וזהו בגלגל ובמלחמת עמלק, וזכר מגנותו שלא שאל שם את דבר ה׳, כי היה ראוי אליו בגלגל קודם שיעלה העולות שישאל בה׳ אם יבא שמואל אם לאו ואם ינצח האויבים ולא יפחד מפניהם? וגם כן במלחמת עמלק היה לו לשאול בנביאים בכהן או בחולם חלום האם ראוי לחמול על אגג ועל מיטב הצאן וגו׳? והוא לא עשה שם כן כי לא שמר את דבר ה׳ ולא דרש עליו שם בה׳, ובעת מותו הלך לדרוש באוב ולדרוש מה יהיה, למה אם כן אז בשעת החטא לא עשה כן שלא דרש בה׳? וז״ש שמת שאול לב׳ סבות, האחד על דבר ה׳ אשר לא שמר בגלגל ובעמלק, שהיה לו לשאול בה׳ כמו שצוה מה שלא עשה כן, והב׳ לפי שבזמן מותו שאול באוב לדרוש מאתו מה יהיה, כי אעפ״י שלא ענהו ה׳ לא היה לו מקום והיתר לשאול באוב שאסרה תורה, והיה לו לבטוח בה׳ ולרדת במלחמה והוא אם כן חטא בשאלו באוב, וכ״ש שלא עשה כן בזמן הצורך שלא דרש בה׳ בשעת חטאו בגלגל ובעמלק. הנה התבאר שלא שלל באמרו ולא דרש בה׳ שבמעשה הזה לא שאל בנביאים ובאורים, כי אם בשעה שחטא קודם לזה. ואפשר לומר שאמר כאן שהסיר שאול האובות והידעונים מן הארץ לספר גנותו, שעם היותו מתחסד ועושה זה חזר אחר כך לבקש אחריו, והותרו א״כ עם מה שאמרתי השאלות ראשונה ושנית:
אשת בעלת אוב – לפי שמצויה יותר בנשים, וכן נאמר בתורה: מכשפה לא תחיה (שמות כ״ב:י״ז).
ואדרשה בה – משמעות הלשון שתחלה לא היה דעתו לשאול באוב עצמו, (שהנשאל באזהרה) רק רצה שהאשה תשאל, והוא ידרוש בה לדעת מבוקשו מן האשה לא מן האוב, וחשב שבזה לא הזהירה התורה, רק אחר כך על ידי שהתחיל שמואל לדבר אליו נסתבב ששאל באוב עצמו.
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לַעֲבָדָ֗יו בַּקְּשׁוּ חפשו -לִי֙ אֵ֣שֶׁת1 בַּעֲלַת-א֔וֹב וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה-בָּ֑הּ לשאול על עניין המלחמה בפלשתים, וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֛ה אֵ֥שֶׁת צפניה אמו של אבנר2 בַּֽעֲלַת-א֖וֹב נמצאת בְּעֵ֥ין דּֽוֹר3:
1. ואמר אשה ולא איש לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים לפי שהן קלות הדעת, ולטעם הזה אמר הכתוב ״מכשפה לא תחיה״ (שמות כ״ב י״ז), רד״ק, מצודת דוד.
2. רד״ק. וכתבו המפרשים שלמדה זה על דרך הסנהדרין שהיו יודעים כשפים, לא לעשות מעשה, חומת אנך. ורב שמואל בן חפני גאון ז״ל (מובא באברבנאל, אם כי איננו מסכים עימו) מביא כי ידעה כבר האישה ששאול עומד בפניה ולכן עשתה מה שעשתה.
3. היה זה חטא עצום, ולזה גנה את שאול על זה החטא כמו שנזכרו חטאיו וגם שאול באוב לדרוש, רלב״ג. ואולם תחילה לא היה דעתו של שאול לשאול באוב עצמו, רק רצה שהאשה תשאל, והוא ידרוש בה לדעת מבוקשו מן האשה לא מן האוב, וחשב שבזה לא הזהירה התורה, רק אחר כך על ידי שהתחיל שמואל לדבר אליו נסתבב ששאל באוב עצמו, מלבי״ם.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיִּתְחַפֵּ֣שׂ שָׁא֗וּל וַיִּלְבַּשׁ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיֵּ֣לֶךְ ה֗וּא וּשְׁנֵ֤י אֲנָשִׁים֙ עִמּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־הָאִשָּׁ֖ה לָ֑יְלָה וַיֹּ֗אמֶר (קסומי) [קׇסֳמִי⁠־]נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־אֹמַ֖ר אֵלָֽיִךְ׃
And Saul disguised himself, and put on other garments, and went, he and two men with him, and they came to the woman by night. He said, "Divine for me, please, by a ghost, and bring up for me whomever I shall say to you.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִשְׁתַּנֵי שָׁאוּל וּלְבַשׁ לְבוּשִׁין אוֹחֲרָנִין וַאֲזַל הוּא וּתְרֵין גַבְרָא עִמֵיהּ וַאֲתוֹ לְוַת אִתְּתָא בְּלֵילְיָא וַאֲמַר קָסְמִי כְעַן לִי בְּבִידִין וְאַסְקֵי לִי יַת דְאֵימַר לָךְ.
ויתחפש שאול – ויתחפש כתיב. נעשה חפשי מן המלכות.
וילבש בגדים אחרים – מאנין פגניקא.
וילך הוא ושני אנשים עמו – זה אבנר ועמשא. אמר ר׳ אבהו למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם יוצא לדרך פחות משנים. ואם יוצא הוא לדרך פחות משנים סוף שהוא נעשה עבד לעבדו. אמר ר׳ אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ אברהם ושאול. אברהם ויקח את שני נעריו וגו׳ (בראשית כ״ב:ג׳). שאול וילך הוא ושני אנשים עמו.
ויבאו אל האשה לילה – וכי לילה היה. אלא מלמד שאותה שעה היתה אפילה להם כלילה.
ויאמר אליה קסמי נא לי באוב וגו׳.
מהו ויתחפש שאול – שנעשה חפשי מן המלכות.
וילך הוא ושני אנשים עמו – מי היו אבנר ועמשא, למדך תורה דרך ארץ שלא יצא אדם (בלילה) [בדרך] לבדו. וכן עשה אברהם אבינו ויקח את שני נעריו (בראשית כ״ב:ג׳) (עמו) [אתו].
ויבאו אל האשה לילה – וכי לילה היה אלא אותה שעה היה להם אפלה כלילה.
אויתחפש שאול – כלומר שינה את צורתו, כפי שנאמר ׳התחפש ובא במלחמה׳ (מל״א כב, ל), וזהו בניין התפעל. קסמי נא לי באוב: ׳קָסֳמִי׳ היה אמור לבוא בצורה דומה לציווי ׳אִמְרי לי אחי הוא׳ (בראשית כ, יג), אך התנועה (ב-ס׳) פוארה והתרחבה וזה הפך לחטף, כפי שאתה רואה.⁠1 המשמעות של ׳קסמי׳ היא שתשתמש במלאכה שבאמצעותה היא יודעת את הדברים הנסתרים, בעזרת הישויות שמהן [בעלי המלאכה הזאת] מקבלים את המידע לפי טענתם.
1. השוו פירוש תנחום: , הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 45.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
ויתחפש שאול – שינה בגדיו, וכן: התחפש ובא במלחמה (מלכים א כ״ב:ל׳), וכן: ברב כח יתחפש לבושי (איוב ל׳:י״ח), וכן תרגם יונתן: ואשתני שאול.
ויבאו אל האשה לילה – יום היה, אלא מתוך צרתם היה דומה להם לילה, כך דרש רבי תנחומא (תנחומא אמור ב׳).
Shaul disguised himself. He changed his clothes, and similarly, 'disguise yourself [הִתְחַפֵּשׂ] and come into battle,'1 and similarly, 'its intensity makes me change [יׅתְחַפֵּשׂ] my clothing.'2 And so did Targum Yonatan render, 'and Shaul changed.'
They came to the woman at night. [They actually came] during the daytime, but because of their distress, it seemed to them as night. So did R. Tanchuma expound.
1. II Melochim 22:30.
2. Iyyov 30:18.
ויתחפש שאול – תירג׳ ואישתני שאול ששינה את עצמו ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכיר בו האשה בעלת אוב שהוא שאול.
ויתחפש – שינה בגדיו.
ויתחפש – השתנה, שהפשיט בגדי מלכות שהיה לובש, ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכירהו האשה.
ושני אנשים עמו – אמרו בדרש: זה אבנר ועמשא.
ויבאו אל האשה לילה – גם זה כדי שלא תכירהו, לפי׳ בא בלילה.
ובדרש: יום היה אלא מתוך צרתם היה דומה להם לילה.
קסמי – משפטו על המנהג, קסמי בשקל: מלכי עלינו (שופטים ט׳:י׳), ונהפך הקמץ חטף לעי״ן הפועל, ופ״א הפעל בקמץ רחב, לתפארת המלה.
והקסם הוא כלל לכל המעשים ההם הנעשים בלאט, לפי׳ אמר: קסמי, ופי׳ אחר כן: באוב. וכן: וקסמים בידם (במדבר כ״ב:ז׳), בלעם בן בעור הקוסם (יהושע י״ג:כ״ב), כמו: מקסם חלק (יחזקאל י״ב:כ״ד), והדומים להם.
ולפעמים הוא פרט לקצר המעשים ההם, כמו: ולא קסם בישראל (במדבר כ״ג:כ״ג), וקוסם קסמים מעונן ומנחש (דברים י״ח:י׳), כי כל אחת מלאכה אחת בפני עצמה היא.
ויתחפש שאול – פירוש: פשט בגדי מלכותו, כמו ברוב כח יתחפש לבושי.
ויבואו אל האשה לילה – שלא ירגיש שום אדם שלא היתה עושה ביום.⁠א
א. כן בכ״י לונדון 24896, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״בהם״.
ויתחפש שאול – הנה פרושו בצדו באמרו וילבש בגדים אחרים כי המתנכר והמתעלם מֵשים עצמו שיתחפש, וכן התחפש ובא במלחמה (מלכים א כ״ב:ל׳), והעד יחֻפש אדם (משלי כ״ח:י״ב), ובמקום אחר שם יסתר אדם (משלי כ״ח:כ״ח).
ויתחפש שאול – רוצה לומר: שנה בגדיו כדי שלא יכירוהו רואיו וישיג מפני זה מבוקשו על יד האשה בעלת אוב.
קסמי נא לי באוב – ראוי שתדע כי ענין האוב הוא לעורר הדמיון כדי שיגיע לו מין ממיני הקסם ולזה לא ישמע קולו כי אם לשואל והוא ישמע קול נמוך מאד כאמרו והיה כאוב מארץ קולך וכבר בארנו בשני מספר מלחמות י״י מה שיש בענין ההודעה אשר תגיע בקסם מהחסרון והנה אמרו ז״ל שענין האוב הוא שהמעלה את המת הוא בלתי שומע דבר אבל רואה תמונת המת הוא והשואל לא יראה התמונה ההיא אבל ישמע דברים מה לפי מחשבתו על שאלתו ולזה לא ראה תמונת שמואל זולת האשה אשר העלתהו ולא שמעה היא הדברי׳ אבל שמע אותם שאול כי היא שמה התבודדותה בדבר התמונה ההיא ולזה הראתהו לה דמיונה אחר עשותה פעולות מה לעורר דמיונה והתבודדותה בזה ואולם שאול לבדו שמע אלו הדברים להתבודד דמיונו בדבר השאלה עם מה שעוררה היא דמיונו בפעולות שעשתה ולזה ייוחס זה הקסם לזה ומפני זה אמר קסמי נא לי באוב וידמה כי אחר שעשתה מה שעשת׳ לעורר זה הקסם נתברר לה מי הוא זה אשר העלתה אותו ושהשואל ממנה זה הוא שאול ולזה זעקה האשה בקול גדול בראותה תמונת מי שהעלתהו כי ממנה התבאר לה שאשר העלתה אותו הוא שמואל הנביא לא איש אחר שיהיה שמו שמואל ושהשואל ממנה הוא שאול.
ויתחפש שאול וגו׳. ספר הכתוב שנתחפש שאול, שהוא כתרגומו השתנה הבגדים כדי שלא תכירהו האשה, ויבא הוא ושני אנשים עמו, ואחז״ל במדרש שמואל (פרש׳ כ״ד) שנעשה חפשי מן המלכות כיון שבא לשאול באוב, ואמרו (שם שם) ששני האנשים היו עמשא ואבנר. וכבר כתבתי שרחוק הוא, כי איך יצא המלך מן המחנה ולא ישאר אבנר שמה שר הצבא? והוא העומד בתוך המחנה במקום המלך. והלכו בלילה כדי שלא יראם אדם ולא ירגישו במחנה בהעדרו, ואמרו במדרש תנחומא (ריש פרשת אמור) ביום הלך, אלא מתוך צרתם היה דומה להם ללילה, ואמר שאול אל האשה קסמי נא לי באוב, והקסם הוא כולל לכל מיני המעשים ההם, ופרט באוב שהוא העלאת המת ודבורו, כי היה רצונו שתעלה אליו שמואל, שממנו היה חפץ לדעת אחרית הדבר, ולכן בחר באוב ולא בידעוני ולא במעשה אחר.
קסומי – יתיר וא״ו והסמך בחטף קמץ והוא חד מן יתירין וא״ו חטפין קמצין על פי המסורת.
ויתחפש – ענין חליפות והשתנות הכסות באחר, כמו: התחפש ובוא במלחמה (מלכים א כ״ב:ל׳).
קסמי – הוא שם כולל לכל מיני הקסם.
קסמי נא לי – עשי בעבורי קסם במעשה אוב, והוא העליית המת, ונשאלין בו.
ויתחפש – הערים לבל תכירהו,
א. ששנה מלבושיו.
ב. וילך הוא ושני אנשים עמו – שאין דרך המלך ללכת עם שני אנשים לבד,
ג. ויבאו אל האשה לילה – ואין דרך המלך ללכת בלילה,
ד. שלא אמר תיכף שרוצה להעלות את שמואל, שאז תבין שאינו הדיוט שלא יערב ההדיוט את לבו להעלות הנביא.
קסמי – הקו״ף היא בהרבה מקומות אות גרונית המואסת בדגש ומקבלת חטף במקום שוא, וכאן היתה ראויה לחירק קִסְמִי, ובאה המלה נקודה כאלו היא באסף ואז תנקד קֳסֹֽמִי או קֳסָֽמִי, ונתחלפה נקודת הקו״ף בנקודת הסמ״ך, וכן לַעְשֵר במקום לְעַשֵר, מַחְלְמִים במקום מְחַלְמִים, מִטֳהָרו במקום מִטָהֳרו ובכתיב באה ג״כ הו״ו כמו בתיבת יִשְפוטו הם (יתרו) במקום יִשְפֹטו.
וַיִּתְחַפֵּ֣שׂ ושינה בגדיו1 שָׁא֗וּל כדי שלא יכירוהו2, והפשיט את בגדי מלכותו3 וַיִּלְבַּשׁ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים, וַיֵּ֣לֶךְ ה֗וּא וּשְׁנֵ֤י אֲנָשִׁים֙ עִמּ֔וֹ והיו אלה אבנר ועמשא4, וַיָּבֹ֥אוּ אֶל-הָאִשָּׁ֖ה בַּלָ֑יְלָה כדי שהיא לא תכיר בו5, וַיֹּ֗אמֶר לה שאול, -קָֽסֳמִי (קסומי כתיב) -נָ֥א לִי֙ עשי בעבורי קסם6 בָּא֔וֹב במעשה אוב, והוא העלאת המת ונשאלין בו7, וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת האיש אֲשֶׁר-אֹמַ֖ר אֵלָֽיִךְ, ולא הזכיר שם האיש כדי שלא תבין שאינו הדיוט, כי אדם פשוט לא יעלה את הנביא8:
1. תרגום יונתן, רש״י, מהר״י קרא.
2. רלב״ג.
3. רד״ק, רי״ד.
4. רד״ק.
5. רד״ק. ובמדרש יום היה, אלא מתוך צרתם היה דומה להם לילה, כך דרש רבי תנחומא (תנחומא אמור ב׳), רש״י, רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. אברבנאל, מצודת דוד.
8. מלבי״ם.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַתֹּ֨אמֶר הָאִשָּׁ֜ה אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הִכְרִ֛ית אֶת⁠־הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖י מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וְלָמָ֥ה אַתָּ֛ה מִתְנַקֵּ֥שׁ בְּנַפְשִׁ֖י לַהֲמִיתֵֽנִי׃
And the woman said to him, "Behold, you know what Saul has done, how he has cut off those that divine by a ghost or a familiar spirit out of the land; why then do you lay a snare for my life, to cause me to die?⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת אִתְּתָא לֵיהּ הָא אַתְּ יָדַעְתָּא יַת דַעֲבַד שָׁאוּל דְשֵׁיצֵי יַת בִּידִין וְיַת זְכוּרוּ מִן אַרְעָא וּלְמָא אַתְּ מִתְגָרֵי בְּנַפְשִׁי לְמִקְטְלִי.
ותאמר האשה אליו הנה וגו׳.
אולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני – כוונתה לומר ׳מדוע אתה מוביל אותי לאבדון, למרות שאתה יודע מה ייגרם לי אם הדבר יתפרסם?׳. זה פועל דומה לדברי הכתוב ׳פן תנקש אחריהם׳ (דברים יב, ל). ׳מתנקש׳ הוא מבניין התפעל. יש מפרשים זאת [לפי דברי הכתוב] ׳ינקש נושה לכל אשר לו׳ (תהלים קט, יא), כלומר: ייקח ויסלק את כל מה שימצא אצלו.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
מתנקש – מבקש תקלה.
To entrap. Seek a stumbling block [i.e., trap].
מתנקש – גורם מוקש.
מתנקש בנפשי – בעצמי להמיתני, משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני.
מתנקש בנפשי – כמו ינקש, נושה לכל אשר לו, ותרגומו: מתגרי בנפשי.
והאשה פחדו מעשותה כן מיראת שאול שימיתה.
ולמה אתה – מלת ולמה מלרע ורפה כמשפט.
מתנקש – רוצה לומר מסיר המוקש והצרה שעליך, להשאיר בי.
מתנקש בנפשי – להיות מתה על ידי שאול.
מתנקש – היה ראוי להיות בבנין פִעֵל מְנַקש, ואם נרצה לפרש ההתפעל צריכים אנו לפרש למה אתה מבקש מוקש גם לעצמך בסבבך מיתתי, ואולי האמינה האשה שהמדבר עמה הוא מרגל שלוח מאת שאול לגלות עונה כדי להענישה, על כן נשבע לה שאול חי ה׳ וגו׳ אני נשבע לך שלעצמי באתי ולא לגלות מעשיך למלך.
והאשה שלא הכירה כי זה שאול פחדה מעשותה כן מיראת שאול שימיתה1, וַתֹּ֨אמֶר הָֽאִשָּׁ֜ה אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הִכְרִ֛ית אֶת-הָאֹב֥וֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִ֖י מִן-הָאָ֑רֶץ, וְלָמָ֥ה אַתָּ֛ה מִתְנַקֵּ֥שׁ מסיר המוקש והצרה שעליך ולהביאה עלי2 להביא תקלה3 בְּנַפְשִׁ֖י לַהֲמִיתֵֽנִי ע״י שאול?!⁠4:
1. אברבנאל.
2. מצודת ציון. ורי״ד מבאר מתגרה.
3. רש״י.
4. רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןמדרש שמואלר׳ יהודה אבן בלעםרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיִּשָּׁ֤בַֽע לָהּ֙ שָׁא֔וּל בַּיהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹ֑ר חַי⁠־יְהֹוָ֕הי״י֕ אִֽם⁠־יִקְּרֵ֥ךְ עָוֺ֖ן בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
And Saul swore to her by Hashem, saying, "As Hashem lives, no punishment shall come to you for this thing.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְקַיֵם לָהּ שָׁאוּל בְּמֵימְרָא דַייָ לְמֵימַר קַיָם הוּא יְיָ אִם יְעַרְעִינָךְ חוֹבָא בְּפִתְגָמָא הָדֵין.
וישבע לה שאול בה׳ וגו׳. אמר רבי שמעון בן לקיש למה היה דומה באותה שעה. לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעה בחיי בעלה. כך שאול שואל באוב וידעוני והוא אמר חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה.
וישבע לה שאול בי״י לאמר חי י״י אם יקרך עון בדבר הזה – א״ר שמעון בן לויא למה שאול דומה לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה.
א. כן בדפוסים, אך אולי צ״ל ״לקיש״, וכן במקבילות בויקרא רבה כ״ו:ז׳ ותנחומא אמר ב׳.
אאם יקרך עון – ׳יִקְּרֵךְ׳, הדגש ב-ק׳ הוא חריג ואינו מתאים לכללים. זוהי צורת עתיד של הפועל ׳קרה׳, עם ה׳ [בסופו]. הכוונה היא: אם תתקלי בדבר שיביא עליך חטא. יש אומרים שכאשר שאול תיאר את הדרכים שבאמצעותם הוא חיפש התגלות אלוהית הוא השמיט את האורים ותומים ולא הזכיר אותם, משום שהוא התבייש להזכיר אותם לאור המעשים החמורים שעשה לאלה שנשאו אותם בנוב עיר הכוהנים.⁠1
1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 49.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
אם יקרך עון – דגש הקו״ף לתפארת הקריאה.
חי י״י אם יקרך עון – פירוש: שלא אגלה הסוד.
אם יקרך עון – כמשמעו כלומר ששאול לא יחשוב לה עון בדבר הזה.
והוצרך שאול לישבע לה בה׳ ואמר חי ה׳ אם יקרך עון בדבר הזה, והנה נשבע על זה כי הוא היה שאול ובידו למחות ובידו לתת לה רשות ולהשבע שלא תמות. ובויקרא רבה (פר׳ כ״ו דף קצ״ה ע״ב) אמרו, א״ר שמעון בן לקיש למה שאול דומה באותה שעה? לאשה שהיתה נתונה אצל אוהבה ונשבעה בחיי בעלה, כך שאול היה שואל באוב והיה אומר חי ה׳:
אם יקרך – דגש הקו״ף לתפארת מכלול דף ד׳ ועיין עוד בדף קס״ה.
יקרך – מלשון מקרה.
עון – ענין עונש, וכן: ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה׳:ז׳).
חי ה׳ – הריני נשבע: חי ה׳ אם יקרה לך עונש בדבר זה.
וַיִּשָּׁ֤בַֽע לָהּ֙ שָׁא֔וּל בַּֽיהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר ואמר לה, הריני נשבע1 חַי-יְהוָ֕ה2 אִֽם-יִקְּרֵ֥ךְ שלא יקרה לך3 עָוֹ֖ן עונש4 בַּעבור5 הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה, כי לא אגלה את הסוד6:
1. מצודת דוד.
2. ועל כי בעודו עושה שימוש באוב ונשבע בה׳, אמר המדרש ויקרא רבה (פר׳ כו׳ דף קצה:) א״ר שמעון בן לוי למה שאול דומה? לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה, ילקוט שמעוני, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. רי״ד.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַתֹּ֙אמֶר֙ הָאִשָּׁ֔ה אֶת⁠־מִ֖י אַעֲלֶה⁠־לָּ֑ךְ וַיֹּ֕אמֶר אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֖ל הַֽעֲלִי⁠־לִֽי׃
Then the woman said, "Whom shall I bring up for you?⁠" And he said, "Bring up Samuel for me.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרַת אִתְּתָא יַת מַן אַסִיק לָךְ וַאֲמַר יַת שְׁמוּאֵל אַסִיקִי לִי.
ותאמר האשה את מי אעלה לך.
את מי – מאותן שאמרו מי ה׳ או מאותן שאמרו מי כמוך וגו׳.
ויאמר את שמואל העלי לי – רבן של נביאים העלי לי אמרת מה דאמרת עבדת מה דעבדת וסליק.
ותאמר האשה את מי אעלה לך – מאומרי מי י״י או מאומרי מי כמוכה, א״ל את שמואל העלה לי, עשתה מה שעשתה והעלתהו.
ותאמר האשה את מי אעלה לך – כי כל אשה קלה להתפתות, ואולם באור כ״ז לא אוכל, כי לא נדע אנחנו היום אופני המלאכה הזאת. ואולם אם יש בה דבר חכמה או אמת איך אסרתו התורה ולמה? ואין זה מקומו.
והנה שאלה לו את מי אעלך לך, ושאול אמר שיעלה את שמואל הנביא, וידוע שהיה שמואל נודע לנביא לה׳ בכל ישראל, ואפלא מרלב״ג שכתב שחשבה האשה שהיה שמואל אחר לא שמואל הנביא. והנה בענין הקסם הזה ואיך ראתה האשה את שמואל ונשמעו דבריו נמצאו לחכמים ז״ל דעות:
האחת שהיה מעשה האוב כזב ודברי התולים, ושחס ושלום שיעלה שמואל מקברו ולא דבר כלל, אבל האשה עשתה כל זה ברמאות, כי היא מיד הכירה את שאול ועשתה עצמה כאלו לא ידעו להראות כי חכמתה גלתה זה אליה, ולכן צעקה למה רמיתני ואתה שאול להורות כי במה שעשתה באוב הכירה זה, וזה היה מתחבולתה לפי שהיא הכירה את שאול וראתה אותו נבהל וחרד, והיה ידוע בכל הארץ שביום המחרת תהיה המלחמה, וכל ישראל היו בפחד גדול כי ידעו מה שעשה שאול שהרג את כהני ה׳, והיו כל ישראל יודעים שנגזרה גזירה על שאול שיקרע ממנו מלכותו בעבור שלא שמע דבר ה׳ בעמלק, והיו גם כן יודעים שמשח שמואל את דוד וכי הוא ימלוך אחרי שאול, ולהיות כל זה מפורסם בישראל הסכימה האשה להתנכר בשאול ולומר שהיתה מעלה את שמואל ושראתה אותו, ושהוא הודיעה שהשואל היה שאול והיא מעצמה אמרה הדברים כלם בשם שמואל, כי שאול לא ראה כלל ולא שמע דברים אבל האשה אמרם, ומה שאמר הכתוב ויאמר שמואל אל שאול, הם דברי האשה שספרה שהיה מגיד זה שמואל והוא כזב, ולכן אמרה וה׳ סר מעליך ויקרע ה׳ את הממלכה מעליך ויתנה לרעך לדוד כאשר לא שמעת וגו׳, שכל זה אמרה מלבה כפי מה ששמעה והיה מפורסם בישראל, ואמרה שמחר יהיה הוא ובניו וישראל ביד פלשתים מדרך הסברא, שבהיותה יודעת שמחר תהיה המלחמה והיו האויבים עם רב דמתה ושיערה שזה יהיה כן, ושאול התפעל מדבריה בחשבו ששמואל היה מדבר אליו, הנה הדעת הזה הביא רב שמואל בן חפני גאון ז״ל. ועם הסברא הישרה יראה שזה אשר אמר לא יסבלהו הכתוב, והוא סותר לדברי חז״ל ובלתי מסכים אל הסברא הנכונה. אם כפי הכתוב שאומר בפירוש ויאמר שמואל אל שאול ולמה הרגזתני לעלות וגו׳, וספר הכתוב שהיה שאול אומר צר לי מאד וגו׳, והיה שמואל משיב ולמה תשאלני וה׳ סר מעליך ולא תלה כל זה בדברי האשה, אבל העיד הכתוב ששמואל אמרו כמו שהעיד על דברי שאול. והוא גם כן סותר לדברי חז״ל שהאמינו במציאות מעשה האוב ואמרו במסכת סנהדרין פרק ד׳ מיתות (סנהדרין ס״ה:) בעל אוב זהו המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי הידים ומשמיע קול נמוך, שנאמר (ישעיה כ״ט ד׳) והיה כאוב מארץ קולך. ועוד במדרש שמואל (פרשה כ״ד) אמרו ג׳ דברים נאמרו במעלה אוב, המעלהו רואהו ואינו שומע, מי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו. ואמנם שהסברא לא תסכים עליו מבואר, כי היה שאול חכם חרשים והיו עמו תמיד אנשים חכמים וידועים יודעים באוב וידעוני, וכמו שאחז״ל (סנהדרין י״ז ע״א) שהיו כל הסנהדרין יודעים המעשים האלה כלם, ואיך יטעה בזה ואשה סכלה יונהו וישבש דעתו בתחבולה כזאת? ואם שאול לא ראה ולא שמע כלל למה נפל מלא קומתו ארצה? ואמר הכתוב ויירא מאד מדברי שמואל והנה הוא לא שמע דבריו, ואיך נפל בשביל דברי האשה? והנה פעמים רבות שמע כדברים האלה ולא נפל ארצה, ואיך ידעה האשה ההיא כל העתידות ההמה בכח המשער אשר לה ונתקיימו כלם? ומי הגיד לה הדברים אשר דבר שמואל לשאול בינו לבינו? סוף דבר השכל לא יסבול הדעת הזה:
ואמנם הדעת הב׳ הוא שהאשה הגידה העתידות האלה והחיה את שמואל והעלה אותו מקברו בגוף ונפש, אכן לא היה זה בכח האוב כי אם שהבורא יתברך החיה את שמואל כדי שיספר לשאול הקורות העתידות לבוא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה על כן נבהלה וצעקה בקול גדול, ושלכן אמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ שהכירה שלא היה ענין זה כמעשה האוב כי אם דבר אלהי לא תושג אמתתו, וזהו דעת רב סעדיה ורבנו האיי ז״ל ואליו נטו קצת מחכמי הנוצרים. וגם זה הדעת רחוק, כי אם היה רצון האל יתברך להודיע לשאול קץ הפלאות למה לא אמרו אליו על ידי החלומות ועל ידי האורים והתומים או בידי הנביאים? ונצטרך לתת השפע בידי המכשפה הזאת, והפסוקים גם כן לא יסכימו בזה, כי הנה שאול הלך לבקש על זה מאת האשה ההיא, יורה שהיה יודע שהיא תודיע העתידות בחכמתה, והיא גם כן שאלה את מי אעלה לך? ויורה שהיה בידה להעלות כל מי שירצה, ואם נאמר שלא היתה יכולה להעלות נביא ה׳, הנה אם כן כאשר אמר שאול שתעלה לו את שמואל איך לא אמרה האשה אינני יכולה עליו לפי שרוח ה׳ דבר בו? והנה האשה לא צעקה על היות הדבר אלהי נסיי כי אם על היות השואל שאול, וכמו שאמרה למה רמיתני ואתה שאול, אבל כל זה הוא בדייה ודבר שאין בו אמת:
והדעת הג׳ הוא מה ששמעתי בשם גדול מחכמי הנוצרים אגושטינ״ו, שאמר שלא עלה שמואל כלל אבל עלה שד בדמות שמואל, והוא באמת דעת זר, כי איך קראו הכתוב אם כן שמואל? ואם העלאת שמואל היתה בלתי אפשרית כי אם העלאת שד, למה אמרה האשה את מי אעלה לך ושאול אמר את שמואל? והנה לפי האמת לא יעלה שמואל כי אם השד בדמותו, ומה הצורך שיבא בדמות אחד משיבא בדמות אחר? אחרי היות העולה והמגיד שד ולא שמואל, ואיך יאמר השד ומחר אתה ובניך עמי? ושאול ובניו לא יהיו עם השדים, אבל זהו באמת דעת בטל מפאת עצמו:
והדעת הד׳ הוא הנמצא לאחרוני המחברים, ורלב״ג האריך בו בספרו מלחמות ה׳ במ״ב, ובפירושו לזאת הפרשה אמר שעל דרך האמת לא הגיע משמואל דבור לשאול, אבל היה זה כלו מפעולות הדמיון, ועם התבודדות דמיון שאול והתעוררותו על מה שדבר אליו שמואל פעמים רבות שקרע ה׳ את הממלכה מעליו ונתנה לרעו, ומה שהיה רואה מהצלחת עניני דוד ושהיה הש״י עמו היה משתקע כ״כ בדמיונו שהיה נדמה אליו הענין ההוא אשר יחשבהו וידמהו כאלו נאמר אליו, וזהו הקול נמוך שהיה שומע השואל כאוב מארץ קולו, שהוא כולו מפעל דמיונו והתחזקותו בהתבודדות, וכמו שיקרה לחולים או חלושי השכל שבהתחזק דמיונם יראו דברים בעיניהם כאלו הם מחוץ, ולכן אמרו (כמ״ש פר׳ כ״ד) שמי שהוא צריך לו הוא השומע הדברים, והמעלה אותו רואה ואינו שומע, וזה בהיותו מתבודד במי שיעלה, וכאלו הדמיון החזק ההוא ישים המעלה כאלו רואה מה שאינו מחוץ, וישים השואל והצריך לו כאלו שומע מה שאינו קול מוחש מבחוץ, והאנשים האחרים אשר שם לא יהיו רואים ולא שומעים לפי שלא יטרידו בזה דמיונם, ושהאשה הבעלת אוב בהיותה מתבודדת ומחשבת באיש ההוא ששאל שתעלה לו שמואל עלה בלבה שהוא שאול, ולכן צעקה ולמה רמיתני ואתה שאול, לא שראתה דבר מוחש באמת. והרמב״ם ז״ל גם כן הוא מזה הדעת, שחושב שכל זה מפעל הדמיון ושאין בו השגה חושיית לא בראות ולא בשמע כלל, ראה דבריו שאמר שמעשה האוב הוא בהקשת זרועותיו ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלט בדברים ידועים אצלם אחר שיקטיר קטרת ידועה אצלם, עד שישמע השואל כאלו אדם מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים כאלו הם מתחת הארץ בקול נמוך, ואינו נכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו, ע״כ כוונת הרב, שכל הענינים האלה הם דברי התול ושההודעה והקול הוא מפעל הדמיון, ולכן אמר כאלו איש מדבר עמו, ואמר ואינו דבר ניכר לאוזן אלא במחשבה, יורה שכל זה הוא ענין מדומה כדברי רלב״ג. וגם הדעת הזה מרוחק הוא מאד מן האמת, כי כל האדם בריא בכחותיו יבדיל בין הדבר המוחש והמדומה, ומי שלא יבדיל בו ויחשוב שהדבר אשר יעשה דמיונו הוא מוחש לאזנו הנה הוא מעורבב השכל, כמו שהאנשים אשר להתגברות דמיונם ידמו שיראו דברים שאינם מחוץ אינם שלימי השכל אבל הם חולים מאד וחסרי הכחות, ואם שאול היה זה דרכו שחשב ששמע מה שדמה, הנה עשינו אותו בעל מום וחסר השכל, עד שלא יוכל להכזיב בדמיונו, והוא היה יועץ וחכם חרשים ובריא אולם וכל היום חטאתו נגדו תמיד, והיה מחשב פעמים הרבה במה שנגזר עליו ובהצלחת דוד, ועכ״ז לא היה חושב שישמע קול מדבר אליו בהיותו מפועל הדמיון, וגם שנודה שהתפעל כ״כ שנדמה לו ששמע קול ולא שמעו, האם יסבול שכל שהתגבר עליו הדמיון עד שנדמה לו ששמע קול מה שאינו כן ושהרגיש בו חתוך דברים והיה בו שאלה ותשובה? הנה זה לא ישוער כי אם בשוטה משוגע איש הרוח שנפסד שכלו עליו הפסד גמור. וגם לפי דרך הדעת הזה לא היה צריך שאול לבעלת אוב ולא יאמר אליה קסמי נא לי באוב, ובכל מקום יוכל להתבודד בדמיונו ולמה יצטרך להעלות לו שמואל? ואיך יעיד הכתוב שדבר שמואל אל שאול בהיותו בחלוף האמת? ולמה נפל שאול מלא קומתו ארצה בשמעו הדברים הנדמים אליו בכל עת? ואיך נודעו שם כל הדברים העתידים ונתקיימו? הזה כלו מפעל הכח המשער? ומי יהיה המונע שינצח עתה שאול כמו שעשה פעמים הרבה גם אחרי הגזירה שנגזרה עליו? סוף דבר הדעת הזה היא מכזבת הכתובים סותרת לדברי חכמינו ז״ל והיא גם הפך המוחש והנודע, אבל מאשר החכמים האלה לא ידעו באותה חכמה דבר ולא ראו מעשה האוב הכחישו ענינו, וגם מציאות השדים כלו כחשו מאשר לא נפלו עליהם בטענות שכליות, עם כל פרסומם אצל כל אנשי הישוב ובעלי התורות כלם, ועם כל מה שיורו עליהם כתובי התורה ומאמרי חכמינו ז״ל, וכדי להתחכם באו במהמורות בל יקומו ליחס הענינים האלה כלם אל פעולות הדמיון, והוא בלי ספק הכחשת המוחש והמפורסם אצל הכל אשר ראו שימנה מכלל המחויב, ושהיתה החכמה הזאת בימי קדם, ולכן הזהירה התורה עליה בהיות בתוכם הנבואה האלהית, אמר (דברים י״ח י״א) לא ימצא בך וגו׳ ושואל אוב וגו׳ נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך השם אלהיך אליו תשמעון, והנביא אמר (ישעיה כ״ט כ״ד) והיה כאוב מארץ קולך, ולכן בהיות שאול יודע האמת ושהוא ביער האובות והידעונים מהארץ לשלא ימשכו ישראל אחריהם, הלך לשאול באוב ואמר אל האשה קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך, והיא הודת בדבר ואמרה אליו את מי אעלה לך, יורה שהיה זה אפשרי אצלה כי היה מציאות השדים אין ספק אצלם בימים ההם, והיו המלאכות ההם מהאוב והידעוני והקסם דבר מפורסם ביניהם במה שאין בו ספק, ואיך נכחיש המעשה הזה? ועוד היום העידו אנשים חכמים וידועים אשר ראו אנשים ידעו להקים ולהעלות אנשים הרוגים על ידי חרב לשמור את בהמתם בלילה וישמרו אותם, וכל זאבי יער סביבותיהם ולא יגעו בהם וההרוג הולך סביבם ומצילם, עם שזה רחוק בעיני האמנתו, אבל כבר יעידו על ענינים אחרים יוצאים מהמנהג הנהוג הטבעית ויותר זרים מזה:
ואמנם ענין האוב ואיך העלה האשה את שמואל, הנה הוא אצלי בנוי על הקדמות: האחת שבמות האדם (קהלת י״ב ז׳) ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ועם היות הפרש רב בין נפשות האנשים הנה גופותיהם וחומרם כמות זה כן מות זה, ולכן (איוב כ״א כ״ו) יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם: ההקדמה הב׳ שהשדים מציאתם אמתי ושהם יודעים העתידות באופן מה. וכבר הסכימו על זה חכמינו ז״ל (חגיגה פרק ב׳ דף ט״ז ע״ב), באמרם שיש בהם דברים כבני אדם וענינים כמלאכי השרת, ומהדברים אשר בהם כמלאכי השרת הוא שיודעים העתידות. וכן הסכימו על זה חכמי הגוים כלם, והביאו החכם טומא״ש בספרו אשר קרא שיקונד״א שיקונד״י: ההקדמה הג׳ שיש לשדים יחס ותאוה לגופות האנושיים ויתיחדו בהם, ואין ענין חכמת הקסם כי אם ביחד כח השדים וביחסו אותו אל גוף מגופות המתים כאלו הוא רוח אותו גוף ונפשו, כדי שבאותו חבור הנראה והמושג אל הפועל אותו יראה גוף תחת הארץ כאלו הוא עולה מן התהום מבטן האדמה למעלה באותה צורה ותאר ומלבושים שהיו לו, ואין זה מושג כי אם לפועל האוב בכח החכמה ההיא, ועם זה יעשה שיגיד הדברים העתידים. וכבר כתבו חכמינו ז״ל (ברכות ו׳ ע״א גיטין פרק ז׳ ס״ח חולין ק״ה ע״א) דברים ואמתו כל זה, אם לא שאמרו שהשדים ההם מכזיבים, ולכן היתה אותה הודעה אסורה ותהיה ההודעה הנבואיית שלימה כפי אמותה ושלימות הפועל אותה. ואחרי ההקדמות האלה אומר שהקסם אינו פועל לדעתי בנפש האיש השלם אחרי מותו, וחלילה שנפש שמואל הנביא הצרורה בצרור החיים את השם תוכל הבעלת אוב להשיבה לעפריותה ולהסר אותו מעדנה, וכל שכן על ידי כישוף וכח הטומאה, וגם כי אז תהיה זה תחיית המתים או בריאה והוייה חדשה ולא קסם, אבל היה הענין לבד התיחדות כח השד בגוף האיש המת לבד, ולהיות גוף שמואל (אחרי הפרד ממנו נפשו האלהית) דומה לגוף כל איש אחר, כמו שבא בהקדמה הראשונה, לא היה מהבטל שהבעלת אוב יעלה אותו, רוצה לומר שבחכמה תייחד כח השד אל גופו ותדביקהו בו, כי זהו אמתת הקסם כמו שבא בהקדמה השלישית, ומאשר השד ידע העתידות ויגידם היה אפשר שעל ידי האוב יודעו העתידות, כמו שבא בהקדמה השנית, ושישמעם לבד האיש הצריך אליהם כדבריהם ז״ל, ולכן הבעלת אוב הגידה לשאול הדברים הנסתרים אשר קרו לו והעתידות לבוא עליו, והגוף הזה קרא הכתוב שמואל, כמו שאמר (בראשית מ״ט ל״א) שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, וידוע שהגוף הוא הנקבר ולא הנפש, ונקרא בשם אברהם אשר היה לו בחיים. והנה אמר לו למה הרגזתני לעלות, לפי שעם היות הגוף נעדר ההרגש, היה התיחדות השד בגוף הזה שהיה מקדם מעון לשכינה רוגז אליו וחמה רבה, ולכן אמר זה כאלו הגוף היה מתרעם לאותו התיחדות, וידמה שתהיה ההודעה יותר קרובה אל האמת בהיות כח השד מיוחד ודבק לגוף אדם היותר מיוחס לשואל המבקש הידיעה, ולכן אמרה האשה לשאול את מי אעלה לך, כי כפי הגוף העולה מתיחס אל האיש הצריך לו, כך תתאמת יותר ההודעה, ולזה אמר שאול שתעלה לו שמואל, שהוא היה בעודו בחיים חייתו היותר נודע בעניניו, ולכן האוב בגופו יגיד יותר בשלמות כמו שהיה שהגיד לו העבר וגם העתיד לבוא עליו. ואמרה אעלה, אין הכוונה שתעלה מהקבר אותו גוף כי אם שתעלה אותו בקסם להיותו כלי להודעה ההיא כאשר עלה על דעתו. ועם מה שכתבתי בזה הותרו הספקות אשר בזאת ההודעה, כשנאמר שהיא בכח השד, ושלא חל על נפש שמואל חלילה כי אם על גופו, ושהשד הוא היודע הדברים העתידים ומגיד אותם, ושלא באה הנבואה על נפשו של שמואל אחרי המות, כי לא היה זה כי אם מהודעת השד, ואמנם הקול והדבור הוא מבלי דבור הגוף המת, ולהיותו נקבר תחת הארץ ונעדר הכחות והיה לבד בכח השד היה קולו נמוך, וזהו אמרו (ישעיה כ״ט כ״ד) והיה כאוב קולך: אמנם חכמינו ז״ל במסכת שבת (פרק כ״ג קנ״ב ע״ב) אמרו, שאל ליה ההוא מינאה לר׳ אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזה תחת כסא הכבוד אובא טמיא היכי אסקיה לשמואל בנגידה? אמר ליה התם בתוך שנים עשר חדש הוה, דתניא כל שנים עשר חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת, לאחר שנים עשר חדש גופו כלה ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. והוא דרך אחר בזה ששמואל בגוף ונפש העלה באותו זמן הבעלת אוב, והוא רחוק אצלי מהצדדים שהעירותי, והותרה במה שאמרתי השאלה השלישית:
וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה אל שאול אֶת-מִ֖י אתה רוצה שֶׁאַֽעֲלֶה-לָּ֑ךְ? וַיֹּ֕אמֶר לה שאול אֶת-שְׁמוּאֵ֖ל הנביא הַֽעֲלִי-לִֽי, ועשתה מה שעשתה והעלתהו1:
1. ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַתֵּ֤רֶא הָאִשָּׁה֙ אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֔ל וַתִּזְעַ֖ק בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל⁠־שָׁא֧וּל ׀ לֵאמֹ֛ר לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי וְאַתָּ֥ה שָׁאֽוּל׃
And when the woman saw Samuel, she cried with a loud voice; and the woman spoke to Saul, saying, "Why have you deceived me? For you are Saul.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַחֲזַת אִתְּתָא יַת שְׁמוּאֵל וּצְוָחַת בְּקַל רַב וַאֲמָרַת אִתְּתָא לְשָׁאוּל לְמֵימָר לְמָה שְׁקַרְתְּ בִּי וְאַתְּ שָׁאוּל.
ותרא האשה את שמואל ותזעק וגו׳ ולמה רמיתני ואתה שאול – מהיכן היתה יודעת שהוא שאול. אלא לא כשם שהוא עולה להדיוט עולה למלך. למלך הוא עולה פניו למעלה ולהדיוט הוא עולה פניו למטה.
ותרא האשה את שמואל ותזעק – למה רמיתני וגו׳, מהיכן ידעה, אמרו רבותינו לא כשם שעולה למלך עולה להדיוט, למלך פניו למעלה ורגליו למטה כדרך העולים ולהדיוט רגליו למעלה ופניו למטה. שלשה דברים אמרו במעלה את האוב. המעלה אותו רואהו ואינו שומע את קולו. והשואלו שומע את קולו ואינו רואהו. העומדים שם אינם רואים אותו ואינם שומעים את קולו.
ותזעק בקול גדול – שראתהו עולה שלא כדרך העולים, שהמעלה בזכורו, עולים רגליהם למעלה, וזה עולה ראשו למעלה בשביל כבודו של שאול (תנחומא אמור ב׳).
She screamed loudly. For she saw him ascending not in the usual manner1 of those who ascend [through the אוֹב medium], for when one conjures up [the dead], they ascend with their feet upward, while this one was ascending with his head upward, in honor of Shaul.⁠2
1. Radak suggests that the moment the woman saw the manner in which Shemuel came up, she realized that the man who had come to her was Shaul, and that is why she screamed.
2. Vayikra Rabboh 26:7.
למה רמיתני ואתה שאול – שראתה לשמואל עולה ראשו למעלה ורגליו למטה כשם שהולך בעולם הזה וכשהדיוט מעלהא את המת הוא עולה ראשו למטה ורגליו למעלה לכך הבינה שהוא שאול שהעלה אותו.
א. כך הציע לתקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״עולה״.
למה רמיתני ואתה שאול – שהמעלה את המת אינו עולה למלך כמו שעולה להדיוט, כשהוא עולה להדיוט פניו למטה, וכשהוא עולה למלך פניו למעלה.
ואתה שאול – היאך הכירה אותו? אמרו: ראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה, כי כל העולים באוב עולים רגליהם מלמעלה וראשם למטה, כיון שראתה אותו עולה בראשו מלמעלה, ידעה שלא היה זה אלא לכבוד מלכות. לפיכך אמרה: ואתה שאול, ולפיכך זעקה, כי יראה שבא לנסותה ולהרוג אותה. לפיכך אמר לה שאול: אל תראי (שמואל א כ״ח:י״ג), כלומר: ממה שאת יראה אל תראי, כי לא אמיתך, כי כבר נשבעתי לך, אבל מה ראית שהכרת שאני שאול? ותאמר האשה אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג) – ראיתי אדם גדול עולה מן הארץ, רגליו כלפי הארץ, מה שאינו מנהג העולים, לפיכך ידעתי כי שאול המלך אתה, ולכבודך עלה כן.
למה רמיתני ואתה שאול – יש מפרשו: שראתהו עולה שלא כדרך העולין, שהמעלה בזכורו עולים רגליהם מלמעלה, וזה עלה ראשו למעלה בשביל כבודו.
ויש אומרים: ששמואל הגיד לה כי בעל אוב מדבר עם המת כדי שיענהו בכשפיו.
ותאמר האשה אל שאול. ספר הכתוב שראתה האשה הזאת את שמואל בחכמתה ובמעשה האוב, אשר המעלה רואה את צורת העולה ותוארו כמו שהיה בחיים, והנכון שנקבר שמואל לבוש במעילו וכן זכרוהו חכמינו ז״ל, ובכן הכירתו האשה כי היה בתוארו ובמלבושיו. אמרו בתנחומא (פרשת אמור) והוא עוטה מעיל, ולהלן הוא אומר (שמואל א ב׳:י״ט) ומעיל קטן תעשה לו אמו, תאנא המעיל בו גדל בו נקבר בו עלה, ולכן צעקה בקול גדול ואמרה לשאול ולמה רמיתני ואתה שאול? והוא השיבה אל תראי, רוצה לומר אל תראי ממני להיותי המלך ואשר הסיר האובות והידעונים, כי לא יקרך עונש כלל בזה.
ותרא האשה – אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא אמור ב): המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו.
למה רמיתני – מבלי הגיד לי שאתה שאול, ובעבור כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה (שם).
השאלות:
כל אנשי לב התפלאו איך תשלוט אשה בכשפיה על נפש הנביא להורידה מצרור החיים על ידי הקסם, ולדעת ולהגיד עתידות על ידי הכרח הכישוף?
ותרא האשה – המפרשים האריכו בדבר הזה מאד, באשר יפלא איך יצוייר שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים ממעונה להיות כאוב מארץ קולה? ויאמר הגאון ר׳ שמואל בן חפני שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים ויאמר הרלב״ג שהיה מפעולת כח הדמיון, וכל זה לא יכילו הכתובים האומרים שהיה הדבר ממש, ושנבא לו מה יהיה למחרת, ומי ימלוך אחריו, ויאמר רב האי גאון ורב סעדיה שלא האשה החיתה את שמואל רק הבורא החייהו למען יודע לשאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו, ואם היה כן מדוע לא ענהו באורים ובנביאים? ויאמר מהרי״א ששד התלבש בגופו של שמואל והוא אשר קראוהו הכתובים בשם שמואל מצד גופו. ויאמר בעל עקדת יצחק שהיא התחילה בפעולה ועל ידי כן התעורר שמואל מעצמו לא על ידי הכרח האוב. אולם למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלא חכמינו זכרונם לברכה באגדותיהם ספרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד, והעידו שהיה בכחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שהמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה כדרכו, וכל זה ספרו מצד שהיתה המלאכה הזאת נודעת, נוהגת בימיהם, וידעו כל סגולותיה. אולם אשר תתפלא איך ימשול הכישוף על נפש הנביא, כבר בארתי בדרוש מיוחד, כי הנשמה הנאצלת מלמעלה היא תסתלק תיכף במות האדם ותשוב אל האלהים אשר נתנה. אולם הנפש ההיולאנית המתהוה עם הגויה היא לא תסתלק עד כלות הגויה בקבר אחר י״ב חדש, כמ״ש כל י״ב חדש היא עולה ויורדת, כי י״ל קשר עצמי עם הגויה, וכל עוד שלא נעשה בה מלאכת האלכימיאה על ידי הצירוף והזיכוך שיבלה הגוף ויתפרדו חלקיו, עדיין היא למטה ויש כח להאוב למשול עליה, ויש לה כח להגיד עתידות על ידי פעולת הקסם, ובכ״ז נשמת שמואל העליונה בכבודה תעמוד לפני ה׳ בארצות החיים, כי רק הרוח שהוא דבוק עדיין עם הגויה האוב שליט ברוח לכלוא את הרוח על ידי הקסם, וזה שכתוב ותרא האשה את שמואל ותזעק שראתה שעלה כדרכו וידעה שהנשאל הוא המלך, לכן אמרה למה רמיתני ואתה שאול.
ותזעק – מיראת שמואל ולא מיראת שאול, רק באותו רגע נפקחו עיני שכלה והבינה שהשואל באוב הוא שאול ולא פחדה עוד ממנו אחר שהוא בעצמו השואל.
וַתֵּ֤רֶא1 הָֽאִשָּׁה֙ אֶת-שְׁמוּאֵ֔ל וראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה2 והבינה ששאול הוא הניצב בפניה3, וַתִּזְעַ֖ק האישה בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּאמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל-שָׁא֧וּל לֵאמֹ֛ר, לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי מבלי להגיד לי שאתה שאול?!⁠4 וְאַתָּ֥ה הוא שָׁאֽוּל המלך, ובאת לנסותני ולהרוג אותי5:
1. אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא אמור ב׳) המעלה, רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל, שומע קולו ואינו רואהו, ואחר לא רואהו ולא שומעו, מצודת דוד, רש״י בפס׳ יד להלן.
2. רד״ק.
3. כי דרך העולים לעלות ברגליהם כלפי מעלה, וזה עלה בראשו כלפי מעלה, ולכן ידעה בזה שהוא שאול, ובעבור כבוד המלכות עלה בראשו כלפי מעלה, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. ויש אומרים כי שמואל אמר לה, רי״ד. ואברבנאל מבאר כי זיהתה את שמואל כי היה בתוארו ובמלבושיו. מלבי״ם מקשה כיצד יתכן שאשה בכשפיה תמשול על נפש הנביא הצרורה בצרור החיים?! ומביא שהגאון ר׳ שמואל בן חפני תירץ שכל מעשה האוב היה דבר כזב והתולים. וראה ברלב״ג שביאר שהוא מפעולת כח הדמיון. ורב האי גאון ורב סעדיה גאון (הובא במלבי״ם) מבארים שלא האשה החייתה את שמואל רק הבורא החייהו למען ידע שאול העתיד לבוא עליו ועל ביתו.
4. מצודת דוד.
5. רד״ק.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיֹּ֨אמֶר לָ֥הּ הַמֶּ֛לֶךְ אַל⁠־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית וַתֹּ֤אמֶר הָאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל אֱלֹהִ֥ים רָאִ֖יתִי עֹלִ֥ים מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃
And the king said to her, "Do not be afraid; for what do you see?⁠" And the woman said to Saul, "I see a godlike being coming up out of the earth.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לָהּ מַלְכָּא לָא תִדְחֲלִין אֲרֵי מֶה חָזִית וַאֲמַרַת אִתְּתָא לְשָׁאוּל מַלְאָכָא דַייָ חֲזֵיתִי דְסָלִיק מִן אַרְעָא.
ויאמר לה המלך אל תיראי וגו׳ אלהים ראיתי – כיון דשמע אלהים דחל. ויש אומרים אף צדיקים הרבה עלו עמו.
ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי – שנו רבותינו בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ובין אצילי ידיו. ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר. בעל אוב אחד הנשאל בגולגולת ואחד המעלה בזכור. מה בין מעלה בזכור לנשאל בגולגולת, מעלה בזכור אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת.
אלהים ראיתי עולים מן הארץ – מלאכים שנים, משה ושמואל, שנתיירא שמואל שמא אני מתבקש בדין, והעלה משה עמו (בבלי חגיגה ד׳:).
I saw a godly man rising from the earth. Two angels, Moshe and Shemuel,⁠1 for Shemuel feared, 'Perhaps I am being summoned for judgment,' and he therefore brought Moshe up with him2 (Bavli Chagigah 4b).
1. This is alluded to in the words אִישׁ זֲקִן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל, ‘an old man ascends [i.e., Moshe] and he is wearing a robe [i.e., Shemuel].’
2. Each person must face judgment within twelve months of his death. Shemuel wanted that Moshe testify on his behalf.
אלהים ראיתי עולים – כל לשון אלהות ואדונות לשון רבים.
אלהים ראיתי עולים מן הארץ – פירושו שופט אחד ראיתי עולה. ואל תתמה לפי שמזכירו בלשון רבים שכן מצינו כל לשון אדנות ומרות לשון רבים.
אלהים – גדול. כמו: אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז). ורבוי עולים – כרבוי אלהים, לכבוד.
ובדרש: נפשו של משה העלה עמו לבקש רחמים על ישראל, לפיכך אמר: עולים. והקדוש ברוך הוא אמר: אם יעמוד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל העם הזה (ירמיהו ט״ו:א׳).
ויונתן תרגם: מלאכא די״י חזיתי דסליק מן ארעא.
אלהים ראיתי עולים מן הארץ – פירוש: אדם גדול, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם, ודרך המקרא לדבר אלהים בלשון רבים, וחכמים אומרים שהעלה משה עמו כדאיתה בתעניות.
ושאל ממנה מה ראתה עד שתדע שהיה הוא שמואל? והיא השיבתהו אלהים ראיתי עולים מן הארץ, רוצה לומר אדם גדול ראיתי שהיה עולה מן הארץ, והוא כמו (שמות כ״ב כ״ז) אלהים לא תקלל. ובדרש אמרו במסכת תעניות [א״ה נ״ל שהוא טעות, כי בכל מסכת תעניות לא נמצא שום דבר מזה הדרש, ותמיה נפלאה בעיני שגם רש״י שהיה אב ואדון בכל התלמוד שגם הוא טעה בזה בפירושו לזה המקום, ואולי שהרב המחבר נסמך עליו ולא הרגיש שהוא טעות, כי במסכת חגיגה פרק א׳ דף ד׳ ע״ב מצאתי זה הענין ודוק]: נפשו של משה העלה שמואל עמו לבקש רחמים, אמר שמא לדון נתבקשתי. ואחרים אמרו שהביאו עמו לבקש רחמים על ישראל לפיכך אמרה עולים, והקדוש ברוך הוא אמר (ירמיה ט״ו א׳) אם יעמוד משה ושמואל לפני וגו׳. וי״ת מלאכיא דהשם חזיתי דסליק מן ארעא, ואין צורך לכל זה, כי כבר בא בכתוב הרבוי כזה ליחיד, כמו שנאמר על העגל (שמות ל״ב ד׳) אלה אלהיך ישראל אשר העלוך וגו׳, ולזה אמרה הבעלת אוב על שמואל אלהים ראיתי עולים מן הארץ לכבודו ומעלתו:
אל תיראי – מכל מקום אל תיראי ואם אני שאול.
כי מה ראית – כי אם אמרי מה ראית.
אלהים – רוצה לומר: אדם גדול, וכן: אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז).
עולים – לפי שאמרה אלהים בלשון רבים כי כן יאמר בדרך לשון כבוד על ענין אדנות, לזה אמרה גם ׳עולים׳ בלשון רבים, וכן: האלהים האדירים האלה וכו׳ המכים (שמואל א ד׳:ח׳).
אלהים ראיתי שבזה שראתה אותו עולה כדרכו כדרך הרוחנים הרגישה שהוא המלך כנ״ל, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שעלה משה עמו, רצה לומר שאחר שכל הנביאים קבלו ממנו יש להם חלק מה מכחו, וכח זה שהיה ברוחו עלה עמו והיא שהשיגה זאת בדרך התגשמות ראתה שנים עולים. ועל זה אמרה איש זקן עלה כוונה על משה שהיה זקן בן ק״ך והוא רצה לומר שמואל עטה מעיל.
אל תיראי – מן המראה.
וַיֹּ֨אמֶר לָ֥הּ הַמֶּ֛לֶךְ אַל-תִּֽירְאִ֖י כי כבר נשבעתי שלא אהרוג אותך1, כִּ֣י אם אמרי2 מָ֣ה רָאִ֑ית, וַתֹּ֤אמֶר הָֽאִשָּׁה֙ אֶל-שָׁא֔וּל, אֱלֹהִ֥ים אדם גדול3 רָאִ֖יתִי עֹלִ֥ים4 מִן-הָאָֽרֶץ:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. רי״ד, אברבנאל, מצודת דוד. ויונתן תרגום מלאך ה׳.
4. ובמדרש מובא (חגיגה ד:), כי משה ושמואל היו, שנתיירא שמואל שמא התבקש לדין והעלה את משה עימו, ואחרים אמרו שהביאו עימו לבקש רחמים על ישראל לפיכך אמרה עולים, רש״י, אברבנאל. ורד״ק ומצודת דוד מבארים כי רבוי ״עולים״ כרבוי אלהים, לשון כבוד ואדנות.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַֽה⁠־תׇּאֳר֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר אִ֤ישׁ זָקֵן֙ עֹלֶ֔ה וְה֥וּא עֹטֶ֖ה מְעִ֑יל וַיֵּ֤דַע שָׁאוּל֙ כִּֽי⁠־שְׁמוּאֵ֣ל ה֔וּא וַיִּקֹּ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
And he said to her, "What is his form?⁠" And she said, "An old man comes up; and he is covered with a robe.⁠" And Saul perceived that it was Samuel, and he bowed with his face to the ground, and prostrated himself.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לָהּ מֶה חֶזְוֵיהּ וַאֲמַרַת גַבְרָא סָבָא סְלִיק וְהוּא עַטִיף מְעִילָא וִידַע שָׁאוּל אֲרֵי שְׁמוּאֵל הוּא וּכְרַע עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא וּסְגִיד.
ויאמר לה מה תארו – וכי לה היה מכירו. אלא שלשה דברים נאמרו במעלה בזכורו. מי שהוא מעלה אותו רואה אותו ואינו שומע קולו. כך האשה שהעלתה את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו. ושאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראה אותו. אבנר ועמשא שלא היו צריכין לו לא ראו אותו ולא שמעו קולו.
ותאמר איש זקן עולה הוא עוטה מעיל – על שם ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט). וידע שאול כי שמואל הוא וגו׳.
איש זקן עולה והוא עוטה מעיל – ולהלן הוא אומר ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט) תאנא המעיל, בו גדל, בו נקבר, בו עלה. תני בש״ר נתן כסות שיורד עם אדם לקבורה בו עתיד לעמוד לתחיית המתים שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל״ח:י״ד).

רמז קמ

והוא עוטה מעיל – בוא וראה כל מה שהכה הקב״ה בעולם הזה מרפא לעולם הבא. העורים מתרפאים שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיהו ל״ה:ה׳). הפסחים מתרפאים שנאמר אז ידלג כאיל פסח (ישעיהו ל״ה:ו׳). האלמים מתרפאים שנאמר ותרון לשון אלם (ישעיהו ל״ה:ו׳), וכשם שאדם הולך כך הוא בא. עור הולך עור בא, חרש הולך חרש בא, אלם הולך אלם בא, פסח הולך פסח בא, כשם שהוא הולך לבוש כך בא לבוש שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב ל״ח:י״ד). וממי את למד משמואל הנביא דכתיב והוא עוטה מעיל, וכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט). ולמה כשם שאדם הולך כך הוא בא, כדי שלא יאמרו רשעי עולם משמתו רפא אותם הקב״ה דומה שאין אלו אותם אלא אחרים הם אמר הקב״ה יעמדו כמו שבאו.
מה תארו – שלשה דברים נאמרו באוב: המעלה אותו רואהו ואינו שומע קולו, והנשאל לו שומעו ואינו רואהו, ולפיכך שאל: מה תארו. ואחר לא רואהו ולא שומעו (תנחומא אמור ב׳).
והוא עוטה מעיל – שהיה רגיל ללבוש מעיל, שנאמר: ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א ב׳:י״ט), ובמעילו נקבר, וכן עלה, וכן לעתיד לבא יעמדו בלבושיהם (תנחומא אמור ב׳).
What does he look like. Three things were said regarding אוֹב: The one who conjures him [the dead] up, sees him, but does not hear his voice; the one who inquires of him, hears him, but does not see him, and therefore, he [Shaul] asked, 'What does he look like?', and the others neither see or hear him.
He is garbed in a robe. For he was accustomed to wear a robe, as it is stated, "and his mother would make him a small robe.⁠"1 He was buried with his robe, and so he arose. And so in the future [Resurrection of the Dead], they will rise with their garments.
1. Above 2:19.
כי שמואל הוא – לפי שמנהגו היה שהיה עוטה מעיל.
ויאמר לה מה תארו – פירוש: שהנשאל באוב אינו רואה אותו אלא שומע קולו, והמכשף רואה אותו. והוא עוטה מעיל – כדכתיב ומעיל קטן תעשה לו אמו, ובו נקבר.
והנה נתנה האשה אותות להודיע מי היה, באמרה איש זקן והוא עוטה מעיל. ואמנם במה ידעה האשה שהוא היה שאול, כבר זכרתי שדעת המדרש (תנחומא) רחוק הוא מאד. ואחשוב אני ששמואל השתחוה לשאול מפני כבוד המלכות, והאשה בראותה אותו זקן ונשוא פנים הוא הראש, והיא כבר ידעה שהוא היה שמואל כי שאול צוה לה שתעלה לו את שמואל, ועם כל זה ראתה אותו משתחוה אפים ארצה, אמרה באמת זה שאול, כי איך ישתחוה שמואל הנביא ע״ה לאיש אחר? ולכן צעקה למה רמיתני ואתה שאול? והנה הכתוב העיד על זה במה שאמר וידע שאול כי שמואל הוא ויקוד אפים ארצה וישתחו, והנה הקידה וההשתחואה אין ראוי שניחס אותה אל שאול, כי הוא לא ראה דבר ואיך השתחוה? אבל יחזור אל שמואל שזכר, יאמר וידע שאול כי שמואל הוא ושהשתחוה שמואל אפים ארצה לכבוד שאול, ושלכן צעקה האשה ואמרה למה רמיתני ואתה שאול, כי זה היה האות אשר נתנה על היותו שאול. ואמרה אלהים ראיתי עולים מן הארץ, רוצה לומר ראיתי אלהים עולים מן הארץ, ועם היותו אלהים ואדם גדול השתחוה אפים ארצה, אין זה כי אם לכבוד המלכות, ועם זה הותרה השאלה הרביעית:
עוטה – מעוטף, כמו: עוטה אור כשלמה (תהלים ק״ד:ב׳).
ויקוד – כפה הקדקוד.
אפים – על פניו.
מה תארו – לשתדע אשר הוא אדם גדול.
והוא עוטה מעיל – והוא מלבוש המיוחד לאדם גדול וחשוב.
עטה מעיל – כמשפט האצילים הלובשים לבוש רחב על שאר בגדיהם להדר ולכבוד, מעיל הוא מֵעֵיל, מלמעלה.
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ המלך מַֽה-תָּאֳר֔וֹ שאת אומרת שהוא אדם גדול?⁠1 וַתֹּ֗אמֶר האישה, אִ֤ישׁ זָקֵן֙2 עֹלֶ֔ה, וְה֥וּא3 עֹטֶ֖ה מעוטף4 מְעִ֑יל שהוא מלבוש המיוחד לאדם גדול וחשוב5, וַיֵּ֤דַע שָׁאוּל֙ כִּֽי-שְׁמוּאֵ֣ל ה֔וּא לפי שמנהגו היה שהיה עוטה מעיל6, וַיִּקֹּ֥ד שאול7 אַפַּ֛יִם על פניו8 אַ֖רְצָה לארץ, וַיִּשְׁתָּֽחוּ והשתחווה: ס
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם מבאר שהוא משה רבינו שהיה בן מאה עשרים.
3. מלבי״ם מבאר שהוא שמואל.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד. שהיה רגיל ללבוש מעיל, שנאמר (שמואל א׳ ב׳ י״ט) ״ומעיל קטן תעשה לו אמו״, ובמעילו נקבר, וכן עלה, וכן לעתיד לבוא יעמדו המתים בלבושיהם (תנחומא אמור ב׳), רש״י.
6. רד״ק.
7. אברבנאל מבאר סיפור זה אחרת, ולפי ביאורו שמואל השתחווה לשאול ואז הבינה בעלת האוב כי שאול ניצב בפניה.
8. מצודת ציון.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠א֠וּל צַר⁠־לִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים׀ נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י וֵאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹא⁠־עָנָ֣נִי ע֗וֹד גַּ֤ם בְּיַֽד⁠־הַנְּבִיאִים֙ גַּם⁠־בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת וָאֶקְרָאֶ֣ה לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂה׃
And Samuel said to Saul, "Why have you disturbed me, to bring me up?⁠" And Saul answered, "I am very distressed; for the Philistines make war against me, and God has departed from me and does not answer me anymore, neither by prophets, nor by dreams. Therefore I have called you, that you may make known to me what I shall do.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל לְמָה אַזְעַתָּנִי לְאַסָקָא יָתִי וַאֲמַר שָׁאוּל עָקַת לִי לַחֲדָא וּפְלִשְׁתָּאֵי מְגִיחִין קְרָבָא בִּי וּמֵימְרָא דַייָ רָחִיק יָתִי וְלָא קַבֵּיל צְלוֹתִי עוֹד אַף בְּיַד סַפְרַיָא אַף בְּחֶלְמַיָא וּקְרֵית לָךְ לְהוֹדָעוּתַנִי מֶה אַעְבֵּיד.
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳ – רבי הוה פשיט קרייא כד הוה מטי הני חמשה קריין הוה בכי כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו וגו׳ (עמוס ד׳:י״ג). בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ וגו׳ (צפניה ב׳:ג׳). יתן בעפר פיהו וגו׳ (איכה ג׳:כ״ט). שנאו רע ואהבו טוב וגו׳ אולי יחנן ה׳ צבאות וגו׳ (עמוס ה׳:ט״ו). כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו׳ (קהלת י״ב:י״ד). והדין.
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו׳ – אמר ליה לא היה לך להרגיז בוראך אלא בי עשיתני עבודה זרה. אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד ולא עוד אלא שהייתי סבור שמא היום יום הדין ונתייראתי. והרי דברים קל וחומר ומה אם שמואל רבן של נביאים נתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה.
ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים וגו׳ – מפני מה לא אמר באורים ותומים. אמר ר׳ יצחק בר חייא לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳). אלו אמר באורים ותומים היו אומרים לו לאו אתה שאול הוא שהחרבת את נוב עיר הכהנים.
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – אמר לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא כי עשית אותי ע״א לא כך שנינו כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד.
ויאמר שאול (אל שמואל) צר לי מאד וגו׳ – למה לא אמר לו באורים ותומים, א״ר יצחק לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳) על שהרג נוב עיר הכהנים, וכה״א ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב (ויקרא כ׳:כ״ז) וסמיך ליה אמור אל הכהנים (ויקרא כ״א:א׳) שצפה הקב״ה שעתיד שאול להרוג את נוב עיר הכהנים ולדרוש באוב.
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי – ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג), עולים תרי משמע, חד שמואל, ואידך דאזל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי אי איכא מילתא דכתיבא באורייתא ולא קיימתיה.
אמר רבא בר חנינא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר ויאמר שמואל אל שאול וגו׳ ויאמר שאול צר לי מאד וג׳ ואלו באורים ותומים לא קאמר ליה משום דהרג נוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה שנאמר ויאמר שמואל (אל שאול) ולמה תשאלני וי״י סר מעליך וגו׳ (שמואל א כ״ח:ט״ז) ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), מאי עמי, עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא והוקענום לי״י בגבעת שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳) יצאת בת קול ואמרה שאול בחיר י״י. תלמידוי דרבי אמי בר אבא בשם רבי שמואל בר נחמני חביבה היא מיתתו של שאול יותר מחייו שבחייו לא נאמר אתה ובניך עמי ובמיתתו נאמר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט), עמי במחצתי. ר״א אומר בא וראה כח (הצדקה) [הצדיקים] משאול שהסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ וחזר ואהב את אשר שנא והלך לו אצל צפניה אמו של אבנר לעין דאר ושאלה לו באוב והעלה לו את שמואל והעלה את משה עמו וראו המתים שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחית המתים, וראתה האשה ונבהלה, אחד עשר צדיקים אעלו עמו באותה שעה. רבי אליעזר אומר כל המתים עולים בתחית המתים לבושים בתכריכיהם, בוא וראה מן הזרע שנזרעים ערומים ועלים לבושים בכמה קליפות והיורדים לארץ לבושים כל שכן שעולים לבושים, ולא עוד אלא בוא וראה מחנניה מישאל ועזריה שירדו לכבשן האש לבושים ויצאו לבושים דכתיב כפיתו בסרבליהון (דניאל ג׳:כ״א) ולא נחרכו, וכן למדנו משמואל הנביא שנאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שמואל א כ״ח:י״ד).

רמז קמא

רבי יונתן אומר כל הנביאים נתנבאו בחייהון, שמואל נתנבא בחייו ולאחר מיתתו שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי ליפול בחרב תהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שרוי שם, ושמע שאול לעצתו ונהרג הוא ובניו עמו שיהא חלקו עם שמואל הנביא שנאמר עמי עמי במחיצתי. הלל הזקן אומר אמר שמואל לשאול לא דייך שלא שמעת בקולי למחות את זכר עמלק אלא גם לדרוש באוב, אוי לרועה ואוי לצאנו שבשבילך נתן הקב״ה את ישראל ביד פלשתים, שנאמר ויתן י״י גם את ישראל עמך ביד פלשתים (שמואל א כ״ח:י״ט).
אואקראה לך – ה-ה׳ [במילה ׳אקראה׳] היא יתרה, כמו במילים ׳אשמעה, אשמרה׳. וה׳ סר מעליך ויהי עריך: הפך לאויב שלך, ובדומה לכך ׳ומלאו פני תבל ערים׳ (ישעיה יד, כא),⁠1 וזהו שם עצם. ויפרצו בו עבדיו: ייתכן שזהו סיכול אותיות מן ׳ויפצר בם מאד׳ (בראשית יט, ג), וייתכן שזוהי צורה חליפית עצמאית2 של הפועל הזה, שמשמעותו דרישה והפעלת לחץ.
1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 49.
2. צורה חליפית – לגה׳. ר׳ לעיל הערה 38.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
הרגזתני – החרדתני.
גם ביד הנביאים גם בחלומות – אבל באורים ותומים לא אמר לו, ואף על פי ששאל בהם כמו שאמור למעלה, שהיה בוש ממנו על שהרג נוב עיר הכהנים.
ואקראה לך – לשון ואזעק אחריך, כמו: נקרא נקראתי בהר הגלבוע (שמואל ב א׳:ו׳), וכמו: ושם נקרא איש בליעל (שמואל ב כ׳:א׳), הוצרכתי להיות נקרא אליך, שתודיעני מה אעשה.
Have you disturbed me. You have frightened me.⁠1
Neither through the prophets nor through dreams. But he did not mention to him the Urim and Tumim, even though he had inquired of them, as it is stated above,⁠2 because he was ashamed of it, since he had slain [the kohanim of] Nov, the City of the Kohanim.⁠3
Therefore I called upon you. An expression meaning, 'and I have been summoned after you,' as in, "I was summoned [נִקְראׁ נִקְרֵיתִי] on Mount Gilbo'a,⁠"4 and as in "and there chanced [נִקְרָא] an unscrupulous man.⁠"5 It was necessary for me to be summoned after you, that you let me know what I should do.
1. The Midrash explains that Shemuel feared that his day of judgment had come. See above verse (Radak).
2. (6).
3. Maseches Berachos 12b and Rashi there.
4. II Shemuel 1:6.
5. Ibid. 20:1.
ואקראה לך – כלומר אחר שלא ענני עוד הק׳ גם ביד הנביאים גם בחלומות צריך אני שאהיה קורא וצועק לך להודיעני מה אעשה.
(טו-טז) ואלהים סר מעלי – ולא ענני.
ושמואל משיבו למה תשאלני – לאחר שאתה אומר שי״י סר מעליך.
ויהי ערך – אויבך כמו ופשרה לערך (דניאל ד׳:ט״ז) דדניאל.
למה הרגזתני – פתרונו: על חנם הרגזתני להעלות אותי – מאחר שי״י סר מעליך.
הרגזתני – ממנוחתי.
להעלות אותי – ממנוחתי.
ובדרש: לשון פחד ורעדה הוא. פחדתי מיום הדין, הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין.
גם ביד הנביאים גם בחלומות – ולא אמר: באורים, כמו שאמר למעלה הכתוב כי באורים שאל. אמרו בדרש: כי בוש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים.
ואקראה לך – בה״א נוספת כמנהג. כמו: אשמעה (ירמיהו ד׳:כ״א), אשמרה (תהלים ל״ט:ב׳), אבל להיות למ״ד הפעל בסגול, אינו כמנהג. ובא כמוהו: ידשנה סלה (תהלים כ׳:ד׳).
למה הרגזתני – כל למה הסמוך לאל״ף ולה״א מורפין כמו, למה העליתונו, למה אמרת, וזה נדגש.
ואקראֶה לך – היה ראוי להיות ואקראָה לך ונתחלף השוא בקמץ בר״ש והקמץ בסגול באל״ף, ומצינו כיוצא בו שיתחלף השוא בתנועה, כמו תְאהֵבו פתי, שמשפטו תאֶהבו.
ויאמר שמואל וגו׳. הנה שמואל אמר לשאול למה הרגזתני להעלות, ואין פירושו שהרגיזו אותו ממנוחתו הנפשיית כדברי המפרשים, כי אם שהעלה את גופו כדעתי, והיה הרגזו בהתיחדו עתה הגוף המקודש אשר לו שהיה בחייו מעון לשכינה עם כח השד. ואמרו חכמינו ז״ל במסכת חגיגה פרק קמא (דף ד׳ ע״ב) אמרו פחדתי מיום הדין והייתי סבור שהיו קוראים אותי לדין. ר׳ אליעזר כי מטי להאי קרא ויאמר שמואל למה הרגזתני להעלות אותי, בכי ואמר מה שמואל הצדיק היה מתירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה? ושאול הודה לו בהיותו רשע ופשע מה ששאל באוב, אבל אמר שההכרח הביאהו אליו, וזהו צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואם תאמר שהיה לי לשאול באלהים, דע שאלהים סר מעלי ולא ענני וגו׳, רוצה לומר שעם היותי בימים הראשונים נמנה מכלל הנביאים עתה נעדרה ממני השפע ואיני מנבא כלל, וגם לא ענני על ידי נביאים אחרים ואפילו בשואלים בחלום, והנה שלא זכר שלא ענהו באורים ותומים, לפי שלא היו עמו, כי אביתר הוליכם בידו כאשר הלך אצל דוד. וחכמינו ז״ל אמרו במסכת ברכות (פרק א׳ י״ב ע״ב) שנתבייש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים, ואמרו שעל אותה בושה נתכפר לו עונו, ושלכן השיבו שמואל מחר אתה ובניך עמי, מאי עמי? במחיצתי:
למה הרגזתני – מלת למה בא בדגש ומלעיל על הה״א מכלול דף רי״ז ובפירוש רבינו ישעיה כאן ועיין מ״ש בירמיה ט״ו.
הרגזתני – ענין תנועת החרדה ממקום המנוחה, כמו: המרגיז ארץ ממקומה (איוב ט׳:ו׳).
הרגזתני – החרדתני ממקום מנוחתי, להעלות אותי פה.
גם ביד הנביאים – אמרו רבותינו ז״ל (ברכות י״ב:) שלא אמר גם באורים, לפי שנתבייש להזכיר האורים לפני שמואל, על שהרג כהני נוב השואלים באורים.
ויאמר כבר בארנו ששאול לא היה דעתו לשאול האוב עצמו, רק על ידי שקם והשתחוה התחיל שמואל לדבר אליו ויאמר שאול צר לי מאד – חשב ג׳ דברים,
א. שפלשתים נלחמים בו
ב. שה׳ סר מעליו הוא רוח אלוה שהיה עליו כמ״ש ותצלח עליו רוח ה׳ רוח גבורה ואומץ הלב אשר חלף ממנו, שעל ידי כן חרד לבו.
ג. ולא ענני עוד שזה סימן רע לו (וחשב הסדר נביאים וחלומות שבוש לאמר שהקדים חלומות לנביאים שזה מורה על התרשלו מדרוש בה׳ (כנ״ל ו׳), וכן לא הזכיר אורים כי בוש על הריגת עיר הכהנים כדברי חכמינו זכרונם לברכה (בפ״ק דברכות) ומצד זה ואקראה לך וכו׳.
למה הרגזתני – מהסיפור הזה ובפרט מתיבות אלה נראה ברור שאמונת השארת הנפש אחר המות היתה מפורסמת בין בני ישראל, ואולי אין בכל המקרא ראיה חזקה עליה כפסוק זה, ודעת כותב הספר ודעת כל הנביאים ומשה בראשם היה שמעשי הקוסמים ובעלי האוב אמת הם ולא גניבת דעת, שאל״כ היו מבקשים לגלות תרמיתם לבעבור לא ישטה העם אחריהם ולא היו מבקשים מיתתם בלבד; תראה משה מספר דבר בלעם כמעשה הנהיה באמת וכל הדורש ומשער איך היה הדבר יפול באמדניות רחוקות, ובכן צדקו דברי רז״ל אם לפי הכתוב למדונו שאמת היה שהעלתה האשה את שמואל, ואין לומר כדברי רב שמואל בן חפני גאון (הביאו רד״ק) ״שלא יקובלו הדברים לפי שיש להם מכחישים מן השכל״ כי הלא בעינינו אנו רואים כמה וכמה דברים הכחישם השכל בדורות שעברו ועכ״ז היו ונתאמתו, וכמה כוחות הטבע מכוסים עוד מדעתנו עד שאם נקרא פתי למאמין לכל דבר, נקרא נמהר לאיש ממהר לשפוט על דבר ומפליג לומר שאי אפשר הוא, ואם נאמין גם במקצת נפלאות המגנעטיזמוס שבודאי אין להם סמך וראיה מן השכל, נשמע שיתפארו לעשות כאלה גם בימינו ואנשי בינה ודעת יקבלו דבריהם ויאמינו בם.
ואקראה – הראוי וָאֶקרְאָה על משקל אֶשְמְעָה מה ידבר ה׳ (תהלים פ״ה).
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-שָׁא֔וּל, לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי החרדתני1 ממקום מנוחתי2 לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י פה?⁠3 וַיֹּ֣אמֶר לו שָׁ֠אוּל, קראתי לך כי צַר-לִ֨י מְאֹ֜ד, וּפְלִשְׁתִּ֣ים | נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י, וֵֽאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹֽא-עָנָ֣נִי ע֗וֹד, גַּ֤ם בְּיַֽד-הַנְּבִיאִם֙ לא ענה לי, גַּם-בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת לא ענה לי4, וָאֶקְרָאֶ֣ה לכן קראתי לך לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂה במלחמה הזו מול פלשתים: ס
1. רש״י.
2. רד״ק, מצודת דוד. ובדרש לשון פחד ורעדה הוא, פחדתי מיום הדין הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין, רד״ק. ובמסכת חגיגה ד:, ר׳ אליעזר כי מטי להאי קרא ויאמר שמואל למה הרגזתני להעלות אותי, בכי ואמר מה שמואל הצדיק היה מתירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה?, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. אבל באורים ותומים לא אמר לו, ואף על פי ששאל בהם כמו שאמור למעלה, שהיה בוש ממנו על שהרג נוב עיר הכהנים, ברכות יב:, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ואמרו שעל אותה בושה נתכפר לו עוונו, ושלכן השיבו שמואל ״מחר אתה ובניך עמי״, מאי עמי? במחיצתי, אברבנאל.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהֹוָ֛הי״י֛ סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ׃
And Samuel said, "Why then do you ask of me, seeing Hashem has departed from you and has become your adversary?
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר שְׁמוּאֵל וּלְמָא אַתְּ שָׁאֵיל יָתִי וּמֵימְרָא דַייָ רָחִיק יָתָךְ וַהֲוָה בְּסַעֲדֵיהּ דְגַבְרָא דִי אַתְּ בְּעֵיל דְבָבֵיהּ.
ויאמר שמואל ולמה תשאלני וגו׳ – הידא לי גבי ערך הידא לי גבי חברך.
ולמה תשאלני – הרי שאלת מן הנביאים החיים.
ויהי ערך – והוה בסעדיה דגברא דאת בעיל דבביה.
ערך – לשון שונא. וכמה יש במקרא: ומלאו פני תבל ערים (ישעיהו י״ד:כ״א), והשמדתי עריך (מיכה ה׳:י״ג), חלמא לשנאך ופשרה לערך (דניאל ד׳:ט״ז).
But why do you ask me. Since you have inquired of the living prophets.
And become your adversary. He has become the supporter of the one whose adversary you are.⁠1
Adversary. An expression meaning an enemy. In Scripture there are many [examples of the word עׇרֶךָ], "and the world will become full with enemies [עׇרִים]";⁠2 "and I will destroy your enemies [עׇרֶיךָ]";⁠3 "may this dream be upon your enemies and its interpretation upon your adversaries [לְעָרָךְ]";⁠4
1. I.e., Dovid.
2. Yeshay 14:21.
3. Micha 5:13.
4. Daniel 4:16.
ויאמר שמואל ולמה תשאליני וי״י סר מעליך – מקרא מסורס הוא זה, וזה פתר׳: ואתה אומר וי״י סר מעלי ולאחר שהקב״ה סר מעליך ולא ענך גם בחלומות גם בנביאים למה זה תשאליני, הק׳ נעשה עריך ומה אני יכול לעשות לך.
ערך – שונאך כמו חלמא לשנאיך ופשריה לעריך (דניאל ד׳:ט״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויהי ערך – שונאיך. וכן: והשמדתי עריך (מיכה ה׳:י״ג).
ויונתן תרגם הפסוק כן: ומימרא די״י רחוק יתך, והוה בסעדיה דגברא דאת בעיל דבביה.
ויהי ערך – הוא שונא לך, והתרגום מהפכו על דוד, והוה בסעדיה דגברא דאת בעיל דבביה. ולפי פתרון זה הוא מקרא קצר: ויהי עם ערך. והכתוב מסייעו דסמיך ליה ויעש י״י לו כאשר דבר בידי וגו׳ וזהו דוד.
ויהי ערך – רוצה לומר: שונאך.
והנה השיבו שמואל ולמה תשאלני והשם סר מעליך ויהי ערך, לומר מה לך לבקש על עניניך? הלא אתה ידעת שהשם סר מעליך כמו שאמרת, ועוד שהוא יתברך ערך ואויבך שאתה לא אמרת.
ערך – חסר יו״ד ברוב הספרים.
ערך – אויביך, כמו: נשוא לשוא עריך (תהלים קל״ט:כ׳).
ולמה תשאלני וכו׳ – רצה לומר: מה היא השאלה, הלא בעצמך תאמר שה׳ סר ממך.
ויהי ערך – ומעתה הוא בעזר שונאך, והוא דוד.
ולמה תשאלני הלא מן הג׳ דברים שאמרת היה לך לדעת התשובה, כי מ״ש וה׳ סר מעלי, התשובה היא,
וה׳ סר מעליך ועל ידי כן ויהי ערך רצה לומר ניתן הויה וקיום אל המעורר אל מלכותך שהוא דוד, (כמ״ש למעלה ט״ז ותצלח רוח ה׳ על דוד ומעם שאול סר).
ויהי ערך – השבעים העתיקו עם רעך, וגם רש״י מסב ערך לרעך לדוד הכתוב אח״כ, וחסרה תיבת עם.
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אל שאול, הלא בעצמך אמרת שה׳ סר ממך1, וששאלת מן הנביאים החיים ולא נענית2, וְאם כן לָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי?! וַיהוָ֛ה סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י ונהיה ה׳ עָרֶֽךָ אויבך3 לעזור לדוד שונאך4:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, רלב״ג, אברבנאל, מצודת ציון.
4. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙י״י֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶת⁠־הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד׃
Hashem has done for Himself as He spoke by me; and Hashem has torn the kingdom from your hand and has given it to your neighbor, to David.
מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד יְיָ לֵיהּ כְּמָא דְמַלֵיל בִּידִי וְאַעֲדֵי יְיָ יַת מַלְכוּתָא מִנָךְ וְיַהֲבָהּ לְחַבְרָךְ לְדָוִד.
ויעש ה׳ לו כאשר דבר בידי וגו׳ – לעיל אמר לו ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח). וכדון ויתנה לרעך לדוד – אמר ליה כד הות יתיב גבך הוינא יתיב בעלמא דשקר והוא צרי לי מינך דלא תקטול יתי. וכדון דאנא יתיב בעלם דקשוט לית את שמע מיני אלא קשוט.
ויקרע י״י את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד – אמר לו כד הוית גבן אמרת לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח) וכען אמרת לרעך לדוד. א״ל כד וינא גביכון הוינא בעלמא דשקר ואמרנא לך מילין דשקר דדחילנא מינך דלמא תקטלינני, ברם אנא כען בעלמא דקשוט לא תשמע מיני אלא מילי דקשוט.
לרעך לדוד – ובחייו לא הזכיר לו שמו, אלא: ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א ט״ו:כ״ח), לפי שהיה ירא ממנו שלא יהרגנו לפי שמשחו למלכות (תנחומא אמור ב׳).
To your fellow, to Dovid. But during his lifetime, he [Shemuel] did not mention his name [Dovid] to him, only 'and He gave it to your fellow who is better than you'1 because he feared that he [Shaul], might kill him,⁠2 because he had anointed him [Dovid] as king.
1. Above 15:28.
2. Now however, that Shemuel was in the עוֹלָם הָאֶמֶת [=World of Truth] there was nothing to fear speaking the complete truth.
ויעש י״י לו – לדעת התרגום: לו – לדוד.
ולפי הפשט: לו – כמו: לך. כי כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח בענין אחד.
ויעש י״י לך – על הפעל הקרוב מאד.
ולכן עשה השם כאשר דבר בידי שקרע הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד, וכאן פירש לו מי היה יורש המלכות שלא פירשו בחייו. ואפשר לפרש עוד ויהי ערך, ויהי השם יתברך עם עריך שהוא דוד שהיה אויב שאול, וכן פירשו רש״י והוא ממדרש שמואל (פרשה כ״ד). והנה אמר למה היה מיתתו ולמה נקרעה ממנו המלכות.
לו – לערך שזכר, והוא דוד.
ויעש (על הב׳) מ״ש ולא ענני עוד גם בנביאים וכו׳ התשובה היא, כי ה׳ יענה ויודיע הגזירה השמימיית משני טעמים,
א. שאם עדיין יש תקנה בתשובה יודיעהו כדי שיתן על לבו לשוב ותתבטל הגזירה, וזה לא שייך פה שהובטח המלכות לדוד, והגם שאתה תיטיב מעשיך, אי אפשר שישנה את הטוב שהובטח לדוד, וזה שכתוב ויעש ה׳ לו (ר״ל לערך) כאשר דבר בידי ויקרע וכו׳ ויתנה לרעך לדוד וזאת אי אפשר להשתנות, (טעם ב׳) שיודיע את הגזירה כדי שידע מאיזה חטא נגזר עליו וגם זה אין צריך פה כי החטא ידוע לך, והוא:
לו – לערך, ויש הפרש בין צר (או ער) לאויב ושונא – צר כמו וכעסתה צרתה (למעלה א׳) מלשון מיצר הוא אדם שדומה לו שאחיו ממלא מקומו הראוי לו ומפני זה הוא יושב במיצר וא״כ יתאוה לצאת למרחב ולמלא הוא את מקומו, כאשה החפצה שאהבת בעלה תהיה לה לבדה, או כאיש הרוצה להתרומם ולשבת במקום רעהו; אויב הוא איש מבקש רעת אחיו; שונא הוא השומר ונוטר בלבו איבה בין שיוציאה מן הכח אל הפועל ויהיה גם אויב, בין שישמרנה בלבו; א״כ דוד שלא היה נוטר איבה על שאול ולא מבקש רעתו רק מעותד למלוך תחתיו היה צרו או ערו (צאן בל״א עאן).
וַיַּ֤עַשׂ יְהוָה֙ ל֔וֹ לך1 כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י, וַיִּקְרַ֨ע יְהוָ֤ה אֶת-הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד2:
1. רד״ק. ויונתן תרגם (וכך מצודת דוד ומלבי״ם) ״לו״ דהיינו לדוד.
2. ובחייו לא הזכיר לו שמו, אלא ״ונתנה לרעך הטוב ממך״ (לעיל ט״ו כ״ח), לפי שהיה ירא ממנו שלא יהרגנו, לפי שמשחו למלכות (תנחומא אמור ב), רש״י.
מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) כַּאֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹֽא⁠־עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן⁠־אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַל⁠־כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה⁠־לְךָ֥ יְהֹוָ֖הי״י֖ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
Because you did not heed the voice of Hashem, and you did not execute His fierce wrath upon Amalek, therefore has Hashem done this thing to you this day.
מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

כְּמָא דְלָא קַבֵּילְתָּא בְּמֵימְרָא דַייָ וְלָא עֲבַדְתָּא תְקֵיף רוּגְזֵיהּ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן פִּתְגָמָא הָדֵין עֲבַד לָךְ יְיָ יוֹמָא הָדֵין.
כאשר לא שמעת בקול י״י ולא עשית חרון אפו בעמלק – שכך נאמר לו למחות זכר עמלק שנאמר ויאמר שמואל אל שאול אותו שלח י״י למשחך וגו׳ ועתה שמע לקול דברי י״י (שמואל א ט״ו:א׳).
על כן הדבר הזה – כבר פירש למעלה, בפסוק: קרע י״י את ממלכות ישראל מעליך היום (שמואל א ט״ו:כ״ח).
ואמר כאשר לא שמעת בקול השם, רוצה לומר במה שחטאת בגלגל ולא עשית חרון אפו בעמלק שהוא החטא הב׳, ועל שניהם נגזרה עליו קריעת המלכות, וזהו על כן הדבר הזה עשה לך השם היום הזה, והנה לא אמר בזה הריגת נוב עיר הכהנים על דעת המפרשים, לפי שהיו מבני עלי וראויים היו למות ואין כן דעתי, כי עם היותם מבני עלי לא היה מותר לשאול להרגם, ולא צווה עליו מהאל יתברך ולא הרגם שאול מאותו הצד, כי אם בעבור שקבלו את דוד, ואם כן איך לא נייחס אליו הדבר הזה לעון. ובמדרש תנחומא (פרשת אמור) אמר ר׳ יהושע דסכנין בשם ריב״ל, מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה ע״ה דוד ודור ומלכיו, והראה לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד לפניך ידקר בחרב? אמר לו משה ולמי אתה אומר זה? אמור אל הכהנים בני אהרן וגו׳. ת״ר על חמש חטאות נהרג אותו צדיק, על שהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמר שיבא שמואל לגלגל, וגם לשאול באוב, ועל שלא דרש בהשם, הנה בראש מהעונות שנהרג שאול עליהם זכרו ענין הכהנים. ודעתי בזה הוא ששאול חטא בג׳ דברים, הראשונה שלא שמע ולא שמר דברי השם בגלגל, ועל זה נענש שלא תמשך מלכותו אחריו, והב׳ במה שלא עשה חרון אפו בעמלק כאשר חמל על אגג ויעט אל השלל, ובעבור זה נענש שיקצרו ימיו ושבחייו נמשח דוד למלך על ישראל שהוא עונש גדול מאד, והחטא הג׳ היה על שהרג את נוב עיר הכהנים, ומפני זה היה עונשו שמת הוא ושלשת בניו על ידי חרב בתוך המלחמה, כי אחרי ששפך דם האדם היה עונשו שבאדם דמו ישפך, ולולי זה לא היה שאול מת על ידי חרב והיה מותו ביד השם, ולא ימותו בניו לעיניו שהיה עונש נכפל. וכל זה רמז לו שמואל בדבריו כאן, כי באמרו ולמה תשאלני והשם סר מעליך ויהי ערך, אמרו על הריגת הכהנים, וחוזר על מה שאמר ולא ענני עוד גם ביד הנביאים וגו׳, ולזה השיב שמואל ולמה תשאלני והשם סר מעליך ויהי ערך, והיה זה בעבור שהרג את כהניו מגידי העתידות והנשאלין באורים ותומים, וזכר זה בראשונה שהוא היותר קרוב אליו בזמן, והנה יורה על היות כוונתו בזה מה שאמרתי ממה שאמר עוד, ויעש השם לו כאשר דבר בידי ויקרע וגו׳, יורה שמה שקדם לא אמרו על ידו, וכאלו אמר ומלבד ענין הכהנים עשה השם כאשר זמם וכאשר דבר בידי, וזכר מהו אשר דבר בידו ואמר ויקרע את הממלכה וגו׳, וזה לב׳ העונות הראשונים, והם כאשר לא שמעת בקול השם שהוא בחטא הגלגל, ולא עשית חרון אפו בעמלק שהוא החטא השני, ואמרו ע״כ הדבר הזה עשה לך השם היום הזה, יחזור לכל שלשת העונות הקודמים כמו שאמרתי, ולפי זה לא זכר ענין הריגת הכהנים בסבות קריעת מלכותו, לפי שקריעת מלכותו כבר נגזרה עליו קודם הריגת הכהנים, ולכן לא היה אפשר שיהיה לאותו חטא, אבל על מה שחטא שאול בדמי כהני השם ראוי שנאמר שמתו בניו לעיניו ומת הוא בחרב: והנה הודיעו שעם היות הגזירה על שאול לבד הנה יהיו נכשלים בה ישראל גם כן, לפי שתשועת העם ורעתם תלויה במלך.
כאשר וכו׳ – רצה לומר: כאשר עשית אתה לבלי שמוע בקול ה׳, על כן וכו׳ עשה לך ה׳ וכו׳.
הדבר הזה – שבאו עליך פלשתים, וה׳ לא ענך.
כאשר לא שמעת בקול ה׳ וכו׳ בעמלק, על כן הדבר הזה עשה לך ה׳ היום הזה – ואם כן כבר ידעת הסבה שבעבורה נענשת, כמ״ש ויעש ה׳ כאשר דבר בידי, ואם כן לא היה שום צורך שיענה אותך.
כַּאֲשֶׁ֤ר עשית אתה1 שֶׁלֹֽא-שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהוָ֔ה, וְלֹֽא-עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן-אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק כפי שציווה אותך ה׳ למחות זכר עמלק2, עַל-כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לקרוע את ממלכות ישראל מעליך, ולא לענות לך3, עָשָֽׂה-לְךָ֥ יְהוָ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה, ולא ענה לך שכבר ידעת את הסיבה שבעבורה נענשת, ולא היה שום צורך שיענה אותך4:
1. מצודת דוד.
2. לעיל פרק טו, ר״י קרא.
3. רד״ק.
4. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְיִתֵּ֣ן יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ גַּ֣ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃
Moreover Hashem will deliver Israel also with you into the hand of the Philistines; and tomorrow you and your sons shall be with me. Hashem will deliver also the camp of Israel into the hand of the Philistines.⁠"
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיִמְסַר יְיָ אַף יַת יִשְׂרָאֵל עִמָךְ בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי וּמְחַר אַתְּ וּבְנָךְ עִמִי אַף יַת מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל יִמְסַר יְיָ בִּידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.
ויתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים – אמר ליה לית למערק. אמר ליה אין ערקת משתיזבת אם מקבל את עליך את מדת הדין, למחר אתה ובניך עמי – עמי בתוך מחיצתי.
אתה ובניך עמי – במחיצתי.
You and your sons will be with me. In my abode.⁠1
1. See Maseches Berachos 12b. By saying this to Shaul, Shemuel indicated to Shaul that he had been forgiven by the Heavenly Court for having slain the kohanim of Nov, and has been given place among the righteous.
ויתן י״י גם את ישראל עמך ביד פלשתים – לקיים מה שנאמר גם אתם גם מלככם תספו (שמואל א י״ב:כ״ה).
אתה ובניך עמי – שתהיו מתים כמו שאני מת.
ודרשו בו: עמי – במחיצתי, ובשכר שתרד למלחמה על מנת למות, ולא תברח, יכופר לך עון נוב עיר הכהנים, ותהיה עמי במחיצת הצדיקים.
וכן דרשו: בשכר שנתבייש במעשה נוב ולא זכר אורים, נתכפר לו אותו מעשה. וסמכו זה עוד לפסוק: למען תזכרי ובשת בכפרי לך וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ס״ג), שכל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו.
ולפי הפשט: אע״פ ששמואל אמר לו שימות, לא יתכן שהיה בורח ויניח עמו במלחמה, ועל כל פנים היה לו לירד במלחמה אם למות אם לחיים.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב ט״ו:כ״א.
אתה ובניך עמי – דמיון בסוג המות.
מחר אתה ובניך עמי – רוצה לומר: שיהיו מתים כמוהו, והנה בענין ההודעה ההיא אשר הגיע לשאול ספקות ראוי שנשתדל בהתרתם, הספק האחד איך יתכן שתגיע נבואה לשמואל אחר המות וזה בלתי אפשר לפי מה שביארנו מענין הנבואה ומהותה בשני מספר מלחמות י״י כל שכן שיגיע ממנו דבור מורגש לשאול עם העדר ממנו כלי הדבור, והספק השני איך יתכן שיגיע באמצעות בהעלאה באוב מאמר כזה שהוא נבואיי לפי מה שביארנו מענין אלו ההודעות במאמר השני מספר מלחמות י״י, ואנחנו אומרים בהתר הספק הראשון כי על דרך האמת לא הועלה ממנו ולא הגיע ממנו דבור לשאול על דרך האמת אבל היה זה כלו פועל מפעלות הדמיון כמו שזכרנו ומזה הצד הותר הספק הראשון, ואולם הספק השני יותר ממה שאומר והוא כי שאול היה לו כח מה נבואיי כאמרו הגם שאול בנביאים והנה עם התעוררות דמיונו מזה הפעל ומה שהתאמ׳ לו מדברי שמואל בחייו שנתבאר לו מהם שהשם יתברך קרע הממלכה ממנו ונתנה לדוד כמו שאמר שאול לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך וגו׳ ונתבאר לו בחוש היות השם יתברך עם דוד והיותו סר ממנו הגיעו מזאת הפעולה כל אלו הדברים הנזכרים פה וקצתם היו נודעים לו קודם זה וקצתם נודעו לו בזה המקום מצד כח מה נבואיי והוא אמרו ויתן י״י גם את ישראל ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי וגו׳ ובכאן הותרו אלו הספקות באופן שלם לפי הנראה לנו.
ולזה אמר ויתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ובפרשה הכ״ג (שמואל ב כ״א) בענין מיתת בני שאול על דבר הגבעונים ארחיב הדבור בזה, ושם אביא למה מתו בני שאול וגם בני ישראל בחטא שאול שחטא. ומחר אתה ובניך עמי, רוצה לומר שימותו מחרב במלחמה ויהיו הם מתים כמו גוף שמואל. ובמדרש (מדרש שמואל פרשה כ״ד) אמרו שבשכר שתרד למלחמה ע״מ למות תהיה במחיצתי עם הצדיקים הקדושים. ואמנם אמרו עוד גם את מחנה ישראל יתן השם ביד פלשתים, אחשוב שלא אמרו על בני ישראל שיפלו במלחמה, כי כבר זכר זה, אבל רמז על מה שספר אחרי זה, (בסימן ל״א ז׳) ויראו אנשי ישראל אשר בעבר העמק ואשר בעבר הירדן כי נסו אנשי ישראל וכי מתו שאול ובניו ויעזבו את הערים וינוסו ויבואו פלשתים וישבו בהן, ועל הערים ההם אשר נתן השם ביד פלשתים אמר כאן שמואל גם את מחנה ישראל יתן השם ביד פלשתים, רוצה לומר חניתם וערי תחנותם של ישראל יתן ביד הפלשתים, ולכן זכר הרעות כפי מה שקרו, ראשונה שיתן השם את ישראל ביד פלשתים, ואחרי זה שימותו שאול ובניו, שלישית שמחנה ישראל, רוצה לומר עריהם ותחנותם יתנם ביד פלשתים, וכן היה זה באחרונה. הנה הותרו השאלות חמישית וששית:
עמי – בקבר כמוני ורבותינו ז״ל (שם) אמרו: עמי במחיצתי.
מחנה ישראל – רצה לומר: ערי תחנותם, כמו שכתוב בענין שעזבו את הערים, ובאו פלשתים וישבו בהן.
ויתן (על הג׳) מ״ש ופלשתים נלחמים בי, התשובה היא כי יתן ה׳ גם את ישראל עמך ביד פלשתים – באשר נשתתפו בחטא, כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר והיה להם למחות ביד שאול אחר שהודיעם פקודת הנביא עד כאן דבר אליו לאמר למה תשאלני, התוכח על שהרגיז אותו להעלותו בחנם. עתה בא להודיע לו עקר שאלתו, א״ל דע כי נגזר העונש, ומחר הוא זמנו, בין עליך, כי מחר אתה ובניך עמי, בין על ישראל, כי גם את מחנה ישראל יתן ה׳ (מחר) ביד פלשתים.
עמי – א״כ לכולם תהיה עוד הויה.
וְיִתֵּ֣ן יְ֠הוָה גַּ֣ם אֶת-יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד-פְּלִשְׁתִּ֔ים מפני שהם גם נשתתפו בחטא1, וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י בקבר כמוני2, וְגַּ֚ם אֶת-מַחֲנֵ֣ה ערים בהם חונים3 יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַד-פְּלִשְׁתִּֽים:
1. כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר והיה להם למחות ביד שאול אחר שהודיעם פקודת הנביא, (לעיל פרק ט״ו פס׳ ט׳) אברבנאל, מלבי״ם.
2. מצודת דוד. ורבותינו ז״ל דרשו (ברכות יב:) עמי – במחיצתי, רש״י, מצודת דוד. ובשכר שתרד למלחמה על מנת למות ולא תברח, יכופר לך עון נוב עיר הכהנים ותהיה עמי במחיצת הצדיקים. וכן דרשו בשכר שנתבייש במעשה נוב ולא זכר אורים, נתכפר לו אותו מעשה. וסמכו זה עוד לפסוק (יחזקאל ט״ז ס״ג) ״למען תזכרי ובשת בכפרי לך וגו׳⁠ ⁠⁠״, שכל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו. ולפי הפשט אע״פ ששמואל אמר לו שימות לא יתכן שהיה בורח ויניח עמו במלחמה, ועל כל פנים היה לו לירד במלחמה אם למות אם לחיים, רד״ק.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןמדרש שמואלרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא⁠־קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּם⁠־כֹּ֙חַ֙ לֹא⁠־הָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כׇּל⁠־הַיּ֖וֹם וְכׇל⁠־הַלָּֽיְלָה׃
Then Saul fell immediately his full length upon the earth, and he was very afraid because of the words of Samuel. And also there was no strength in him; for he had not eaten bread all day and all night.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹחֵי שָׁאוּל וּנְפַל מְלֵי קוֹמָתֵיהּ לְאַרְעָא וּדְחִיל לַחֲדָא מִפִּתְגָמֵי שְׁמוּאֵל אַף חֵילָא לָא הֲוָה בֵיהּ אֲרֵי לָא אֲכָל לַחְמָא כָּל יוֹמָא וְכָל לֵילְיָא.
מיד וימהר שאול ויפול מלא קומתו וגו׳.
וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה – אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח ובניך מתמניין רברבין. א״ר שמעון בן לקיש באותה שעה (אמר) [קרא] הקב״ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם שהולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. א״ר יהושע דסכנין בש״ר לוי הראה לו הקב״ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש״ע מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו משה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים (ויקרא כ״א:א׳) שהרג שמקטרגין אותו. תני על חמש חטאות מת אותו צדיק שנאמר וימת שאול במעלו (דברי הימים א י׳:י״ג), ושהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שא״ל שבעת ימים תוחיל, וגם שדרש באוב וידעוני.
וימהר שאול – מהר להשתחות כנגד שמואל, כלומר כנגד הקול שהיה שומע, כי הוא לא היה רואהו כמו שעתידים אנו לפרש.
מלא קומתו – מהפחד שהיה לו, שהפחידו שמואל, והכניס בלבו מדבריו של שמואל. ומפני שלא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה ולא היה בו כח, וגם לא רצה שיקימוהו מן הארץ לרוב דאגתו.
וירא מאד – ביו״ד איתן לבד, ויו״ד השרש נעלמת מהמכתב.
גם כח לא היה בו – לקום מן הארץ אחר שנפל ארצה.
וימהר שאול וגו׳. עם היות ששאול לא ראה צורת שמואל, הנה כאשר שמע כאוב מארץ קולו והכיר באמת שאותו קול היה קול שמואל ודבריו, נתבהל מאד עד שנפל מלוא קומתו ארצה. ואמרו וימהר שאול, אין פירושו שמהר להשתחוות כדברי המפרשים, כי הוא לא ראה דבר ולא השתחוה אליו, אבל יגיד הכתוב שבהיותו שומע דברי שמואל קודם שישלים האוב את דבריו במהירות קודם השלמת הדברים נפל שאול ארצה ויירא ויפחד מאד מדברי שמואל. רוצה לומר שלא היה פחדו ממה שהגיד לו שימות במלחמה כי לא שת לבו לזה, אבל היה הפחד מדברי שמואל ששמע והכיר הדברים שהם באמת דבריו, ובראותו הדבר המופלא ההוא פחד קראהו ורעדה, ונתחבר לזה שגם כח לא היה לו קודם לזה, ולפי שלא אכל כלל כל אותו היום וכל הלילה שעברה:
וירא מאד – בספרים מדוייקים ביו״ד איתן לבד ויו״ד השרש נעלמת מהמכתב וכן כתב רד״ק.
מלא קומתו – רוצה לומר כל קומתו.
ויפול וכו׳ – להשתחוות לשמואל.
גם כח – מלבד מה שהיה מתבהל מדברי שמואל, עוד הלך ממנו כחו גם בעבור מניעת האכילה.
ויפל
א. מצד החרדה, שעל זה אמר וירא מאד
ב. מצד שלא היה בו כח וכו׳.
וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא-קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה להשתחוות לקולו של שמואל1, ולא רצה שיקימוהו מן הארץ לרוב דאגתו2, וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל, ומלבד מה שהיה מתבהל מדברי שמואל3, גַּם-כֹּ֙חַ֙ לֹא-הָ֣יָה ב֔וֹ לקום מן הארץ לאחר שנפל ארצה4, כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כָּל אותו -הַיּ֖וֹם וְכָל-הַלָּֽיְלָה:
1. רד״ק, מצודת דוד. ובמדרש, אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל? אמר להם, אמר לי למחר את נחית לקרבא ונצח ובניך מתמניין רברבין. א״ר שמעון בן לקיש באותה שעה קרא הקב״ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי, בנוהג שבעולם אדם שהולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין, וזה יורד למלחמה ויודע שהוא נהרג נוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו. א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי הראה לו הקב״ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו, והראהו לו שאול ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש״ע מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?! אמר לו משה, ולי אתה אומר?! אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין אותו, תני על חמש חטאות מת אותו צדיק, שנאמר וימת שאול במעלו, ושהרג נוב עיר הכהנים, ועל שחמל על אגג, ועל שלא שמע לשמואל שא״ל שבעת ימים תוחיל, וגם שדרש באוב וידעוני, ילקוט שמעוני.
2. רד״ק.
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. רד״ק.
תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַתָּב֤וֹא הָֽאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַתֵּ֖רֶא כִּֽי⁠־נִבְהַ֣ל מְאֹ֑ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה שָֽׁמְעָ֤ה שִׁפְחָֽתְךָ֙ בְּקוֹלֶ֔ךָ וָאָשִׂ֤ים נַפְשִׁי֙ בְּכַפִּ֔י וָֽאֶשְׁמַע֙ אֶת⁠־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָֽי׃
And the woman came to Saul and saw that he was very frightened, and she said to him, "Behold, your handmaid has listened to your voice, and I have put my life in my hand, and have listened to your words which you spoke to me.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאָתַת אִתְּתָא לְוַת שָׁאוּל וַחֲזַת אֲרֵי אִתְבָהֵיל לַחֲדָא וַאֲמַרַת לֵיהּ הָא קַבִּילַת אַמְתָךְ מִנָךְ וּמְסָרִית נַפְשִׁי כְּעַל גַב לְאִתְקְטָלָא וּשְׁמָעִית יַת פִּתְגָמָךְ דְמַלֵילְתָּא עִמִי.
ותרא כי נבהל מאוד – לפי שהיא לא שמעה כלום מה שאמר לו שמואל כי בעלת אוב רואה ואינה שומעת והשואל שומע ואינה רואה.
ואשים נפשי בכפי – כי הייתי יראה ממך שלא תהרגני כמו שהכרת האובות והידעונים מן הארץ. וכן תרגם יונתן: ומסרית נפשי כעל גב לאתקטלא.
וי״מ כי עושה המעשה ההוא הוא בסכנה.
ואמרו ותבא האשה אל שאול, (והיא היתה שם ולא זכר מאין באה), פירושו אצלי שהיא היתה עסוקה בפועל האוב והיה עדין מדבר, וכאשר נפל שאול היא פסקה את האוב ועזבה את המעשה לבל ידבר דברים עוד, וזהו ותבא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מאד, שמפני זה עזבה את מעשה האוב ובאה להתקרב אל שאול ומפני כן נפסקו הדברים. והנה בקשה משאול שהואיל ושמעה בקולו לעשות הקסם ושמה נפשה בכפה, רוצה לומר לעבור אזהרת המלכות שאל ימצא קוסם קסמים ושכל מכשפה לא תחיה, ועם כל זה שמעה את דבריו, כלומר בהעלות אליו את שמואל בפרט עם היותו נביא קדוש השם.
הנה שמעה וכו׳ – לקסום באוב.
ואשים נפשי בכפי – רצה לומר: כמו האוחז דבר מה בכפו, נוחה היא לפול כאשר יפתח כפו, כן הפקרתי נפשי וסכנתי בעצמי לעבור אזהרת המלך, כי בעת הקסם לא ידעה עדיין שהוא שאול.
הנה שמעה רצה לומר:
א. שמעתי במקום סכנה ויראת המלכות,
ואשמע את דבריך להעלות נביא קדוש ה׳.
וכאשר ראתה האישה ששאול נבהל, עזבה את מעשה האוב לבל ידבר דברים עוד1, וַתָּב֤וֹא הָֽאִשָּׁה֙ אֶל-שָׁא֔וּל, והיא לא שמעה את דברי שמואל2, אולם וַתֵּ֖רֶא ראתה כִּי-נִבְהַ֣ל מְאֹ֑ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו האישה, הִנֵּ֨ה שָׁמְעָ֤ה שִׁפְחָֽתְךָ֙ בְּקוֹלֶ֔ךָ לקסום באוב3, וָאָשִׂ֤ים נַפְשִׁי֙ בְּכַפִּ֔י וסכנתי נפשי לעבור אזהרת המלך, כי בעת הקסם לא ידעתי עדיין שאתה המלך4, וָֽאֶשְׁמַע֙ אֶת-דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָֽי ועוד שביקשת להעלות נביא קדוש ה׳5:
1. אברבנאל.
2. כי בעלת אוב רואה ואינה שומעת והשואל שומע ואינה רואה, ר״י קרא, וכן ראה הערה בפס׳ יב לעיל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. ויש מפרשים כי עושה המעשה ההוא הוא בסכנה, רד״ק.
5. אברבנאל, מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽע⁠־נָ֤א גַם⁠־אַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּת⁠־לֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃
Now therefore, please, you also listen to the voice of your handmaid, and let me set a morsel of bread before you. Eat, that you may have strength when you go on your way.⁠"
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּכְעַן קַבֵיל כְּעַן אַף אַתְּ לְמֵימָר אַמְתָךְ וַאֲשַׁוֵי קֳדָמָךְ פִּתָּא דְלַחְמָא וֶאֱכוֹל וִיהֵי בָךְ חֵילָא אֲרֵי תֵיזֵיל בְּאוֹרְחָא.
ועתה שמע נא – נכון לאמר זאת ההשואה, ואם אין הכל אחד במין.
שעל כן ראוי שהוא ישמע גם כן בקול שפחתו שיאכל מה שתשים לפניו, כל שכן שהוא בהכרח יצטרך אל זה לשיהיה בו כח ללכת בדרך.
כי תלך בדרך – אם כן מהצורך לחזור אחר הכח.
ועתה ראוי שתשמע גם כן בקולי לאכול,
ב. ראוי שתעשה זאת למען ויהי בך כח כי תלך בדרך.
וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽע-נָ֤א ראוי כי תשמע1 גַם-אַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ, וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּת-לֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ, כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ אתה אמור ללכת בַּדָּֽרֶךְ, ולשם כך אתה חייב כי יחזור אליך כוחך2:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיְמָאֵ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל וַיִּפְרְצוּ⁠־ב֤וֹ עֲבָדָיו֙ וְגַם⁠־הָ֣אִשָּׁ֔ה וַיִּשְׁמַ֖ע לְקֹלָ֑ם וַיָּ֙קׇם֙ מֵֽהָאָ֔רֶץ וַיֵּ֖שֶׁב אֶל⁠־הַמִּטָּֽה׃
But he refused, and said, "I will not eat.⁠" But his servants, together with the woman, urged him; and he listened to their voice. So he arose from the earth and sat upon the bed.
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְסָרִיב וַאֲמַר לָא אֵכוּל וְאַתְקִיפוּ בֵיהּ עַבְדוֹהִי וְאַף אִתְּתָא וְקַבֵּיל לְמֵימְרֵיהוֹן וְקָם מֵאַרְעָא וְיָתֵיב עַל עַרְסָא.
ויפרצו בו עבדיו – כמו: ויפצרו, כמו: ויפצר בם מאד (בראשית י״ט:ג׳).
אל המטה – כמו: על המטה, כמו: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) – ר״ל: על ההרים לא אכל. ורבים כמוהו.
ויפרצו – כמו ויפצרו בו.
ויפרצו – נכון בעברי כמו שהוא ענין ויפצרו ע״ד כבש כשב וכן שלמה שמלה וגם נכון בכמו זה סוג ענין שרש פרץ שהוא חזק תנועה לנצח.
ושאול לא היה חפץ לאכול עד שיפצרו עבדיו, רוצה לומר שיפצרו בו מאד, ואז ישב שאול על המטה כאדם חלוש המזג.
וישב אל המטה.
ויפרצו – הוא הפוך: מן ויפצר בם (בראשית י״ט:ג׳), וענינו רבוי הדברים.
ויפרצו – כמו ויפצרו, ומזה למדנו מקור פעל פצר, והוא פרץ ושבר רצון איש ומחשבתו.
וַיְמָאֵ֗ן וסירב שאול, כי לא היה חפץ לאכול1, וַיֹּ֙אמֶר֙ שאול, לֹ֣א אֹכַ֔ל! וַיִּפְרְצוּ והפצירו2 -ב֤וֹ מאוד3 עֲבָדָיו֙ וְגַם-הָ֣אִשָּׁ֔ה הפצירה בו, וַיִּשְׁמַ֖ע שאול לְקֹלָ֑ם, וַיָּ֙קָם֙ מֵֽהָאָ֔רֶץ וַיֵּ֖שֶׁב אֶל על4 -הַמִּטָּֽה:
1. אברבנאל.
2. רד״ק, רי״ד, מצודת ציון.
3. אברבנאל.
4. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל⁠־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח⁠־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת׃
And the woman had a fattened calf in the house; and she made haste, and killed it; and she took flour, and kneaded it, and baked of it unleavened bread.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּלְאִתְּתָא עֵגֶל פַּטִים בְּבֵיתָא וְאוֹחִיאַת וּנְכֵסְתֵּיהּ וּנְסִיבַת קִמְחָא וְלָשַׁת וַאֲפִיתֵיהּ פַּטִיר.
אולאשה עגל מרבק – ׳רבק׳ בשפה הערבית הוא חבל, והכוונה היא לעגל שקשרו אותו בחבל לצורך פיטום.⁠1 לאחר שסיימתי לפרש את הביטויים בסיפור, אפרש את משמעותו ואזכיר את מחלוקת הפרשנים לגביו. עליך לדעת ששמואל בן חפני גאון ז״ל שלל את הרעיון לפיו שמואל חזר לחיים, ונימק זאת בטיעונים רבים וארוכים שאין זה המקום להזכירם, ואת דברי המקרא המופיעים כאן כמה פעמים הוא הסביר כאילו אלה דברי האישה, ושהיא גרמה גם לשאול לדמיין כאילו כך הדבר, אך את כל הדברים האלה [המוזכרים בסיפור בשם שמואל] היא אמרה מליבה. כך הוא אמר בספרו על ביטול התורה.⁠2 הוא דחה את דברי הקדמונים [חכמינו] ז״ל שהאמינו ששמואל קם לתחייה, ושכל הדברים [שנאמרו בסיפור בשם שמואל] נאמרו על ידו. הוא אמר באלה המילים: אם השכל דוחה את דברי הקדמונים [חז״ל], אין אנו מחויבים לקבל אותם. הוא השתמש בדבריו בטיעונים שעל פי טענתו מחלישים את הוודאות בעניין זה.⁠3 לעומת זאת, ר׳ סעדיה ז״ל הסכים לדברי הקדמונים [חז״ל], ואמר שאין זה סביר שהאישה תדע כל כך הרבה דברים שהם סודות נסתרים. הוא אמר שאלוהים החיה את שמואל כדי שיודיע לשאול את הדברים שהוא הודיע לו. טענתה של האישה כשאמרה ׳את מי אעלה?׳ (שמואל א׳ כח, יא) מנוגדת לאמת, שכן הראיות השכליות מעידות שאדם אינו יכול להחיות מתים, ודי לך בכך שלאחר שאמרה ׳את מי אעלה?׳ נאמר במקרא ׳ותצעק בקול גדול׳ (שמואל א׳ כח, יב), ואילו הייתה רגילה בכך קודם לכן או שראתה דבר דומה לא הייתה נחרדת מכך ולא הייתה מתבלעת דעתה. עניין נוסף שהופך את הרעיון [לפיו האישה אמרה הכול מליבה] לבלתי סביר הוא מה שאמר שמואל [לשאול] ׳ומחר אתה ובניך עמי׳ (שמואל א׳ כח, יט), ואמרו הקדמונים ׳עמי – במחיצתי׳ (בבלי, ברכות יב ע״ב), ומניין לאישה לדעת זאת? הרי כל אלה שטוענים לידע בעניינים הנסתרים אינם יודעים זאת, אלא יודע זאת רק בורא הבריות או נביאו מפיו. רבינו האי גאון ז״ל תומך בשיטתו של ר׳ סעדיה ז״ל, ואמר באלה המילים: אם זה שכתב את המקרא אמר דבר, ולדבר הזה יש משמעות מילולית שהיא אפשרית מבחינת העניין המסוים הזה, הרי שעלינו להאמין שאכן המשמעות המילולית נכונה לגבי אותו עניין מסוים, גם אם אין מבואר [במקרא כיצד זה קרה].⁠4 הרי המשמעות המילולית של המילים ׳ויאמר שמואל׳ (שמואל א׳ כח, טז) מעידה ששמואל אמר את הדברים האלה, ושאלוהים החזיר אותו לחיים באופן שבו ניתן להחזיר אותו לחיים. באשר לכך שזה עלול לגרום לבלבול, ושמן הראוי היה שלא לעשות זאת כדי שאנשים שרואים זאת לא יטעו לחשוב שהאישה [החיתה אותו], הרי שאין זאת טענה, שהרי די בכך שכל האנשים יודעים שאדם אינו מסוגל להחיות מתים. חשוב לעצמך, אילו אדם כלשהו היה טוען ואומר: אני אוריד גשם, האם אלוהים היה מפסיק להוריד גשם כדי שהאדם הטוען כך לא יחשוב שהוא הוריד את הגשם?! הרי די בכך שאנשים יודעים שאדם אינו מסוגל להוריד גשם. אלוהים עושה כרצונו וכפי שהוא מוצא לנכון, למרות שיש אנשים שטוענים שהם יכולים לעשות את הדברים האלה. אלו דברי החכמים שאמרו שאכן שמואל חזר לחיים, וזוהי האמת ללא ספק, וכך אמרו: ׳אמ׳ רבא בר חנינא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר ומתביש בו מוחלין לו מן השמים, שנ׳: למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה (יחזקאל טז, סג). ודילמא ציבור שאני? אלא אמ׳ ר׳ אלעזר, מהכא: ויאמר שמואל אל שאול: למה הרגזתני להעלות אותי? ויאמר שאול: צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי, ולא ענני גם ביד הנביאים גם בחלומות (שמואל א׳ כח, טו). ואלו באורים לא קאמ׳ ליה, משום דקטלה לנוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה מן שמיא? דקאמ׳ ליה שמואל: ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א׳ כח, יט), ואמ׳ ר׳ יוחנן: במחיצתי׳ (בבלי, ברכות יב ע״ב). אלו הם דברים ברורים מפי החכמים ז״ל לפיהם בעלת האוב לא שיקרה ולא אמרה דברים מליבה בשם שמואל. בדבר הזה, יתמוך בך האל, עליך להאמין, כמצוות האל, שכן הוא מתאים לדברי הכתוב ואינו סותר את השכל ולא את המסורת. די בהסבר זה לנבונים, ואני כבר הזכרתי את דברי מי שחולק על כך בספרי על ההתרחקות מן הנסים בלוויית טיעונים ברורים,⁠5 ועיין שם.
1. השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 50.
2. על חיבור זה ועל השרידים שנותרו ממנו, ראו: D. Sklare, Samuel ben Hofni Gaon and his cultural world : Texts and Studies, Leiden 1996, pp. 28-29.
3. כלומר, הם מחלישים את העמדה לפיה שמואל חזר לחיים, למרות מה שנאמר בכתוב במפורש.
4. דבריו של אבן בלעם על שיטות הגאונים לגבי בעלת האוב מובאים עד לכאן באוצר הגאונים: ב״מ לוין, אוצר הגאונים, כרך 4, י-ם תרצ״א, חגיגה: תשובות, עמ׳ 4-5. לדיון נרחב בדברי אבן בלעם על בעלת האוב בהשוואה לפרשנים אחרים, ראו: Haggai Ben Shammai, 'From Rabbinic Homilies to Geonic Doctrinal Exegesis: The Story of the Witch of En Dor as a Test Case', Exegetical Crossroads, eds. Georges Tamer et al., Berlin and Boston 2017, pp. 179-180.
5. לא ברור אם דברים אלה הם המשך דברי רב האי גאון, ולכן החיבור המוזכר על ההתרחקות מנסים צריך גם הוא להיות אחד מספריו, או שמא אלו דברי אבן בלעם עצמו, ועל פי זה החיבור על ההתרחקות מנסים נכתב על ידו. אוריאל סימון טען שמדובר בחיבור של אבן בלעם, אלא שחיבור זה לא השתמר. ראו: סימון (לעיל הערה 8), טור 666.
א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.
עגל מרבק – עגל פטים.
A fattened calf. A fattened calf.
מרבק – תרגום עגל פטים.
עגל מרבק – פטים.
עגל מרבק – עגל מפוט׳. והמקום שמפטמין אותו שם יקרא: מרבק. וכן תרגם יונתן: עגל פטים. ודומה לו בדברי רבותינו ז״ל: הכניסה לרבקה ודשה.
ותפהו מצות – האל״ף נעלמת מהמכתב. ואמר זה להודיע כי מיהרה לאפייתו, ולא המתינה לו עד שיחמץ להאכילו מהרה, לפי שראתה אותו נבהל מאד.
ואני רואה לפרש הנה מעשה האוב לפי מה שנמצא כתוב. אמרו רז״ל: בעל אוב – זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני – זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו, ומדברים דברים העתידים. ופירוש: מבין הפרקים – שמשמיע קול נמוך מבין פרקי איבריו, ומתחת שחיו, על ידי מעשים שעושה, שמקיש בזרועותיו. וי״א אף מקטיר קטרת לשד, והשד הוא העונה והמדבר.
ואמרו עוד: בעל אוב אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגלגלת. ופי׳ המעלה בזכורו – שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר, כדרך ששמע שאול קולו של שמואל, והקול נמוך מאד, כמו שכתוב: והיה כאוב מארץ קולך (ישעיהו כ״ט:ד׳), הנשאל בגלגלת – גם הוא יקרא אוב, ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם או של זכוכית זכה, ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד, וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב. כן פירשו רז״ל.
והרב החכם הגדול רמב״ם ז״ל פירש במעשה אוב בהקשת זרועותיו שאמר – שאוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד, וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו. ופי׳ מעשה גלגלת – שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת, ומנחש בה עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד, ומשיבו.
ועוד אמרו רז״ל: שלשה דברים נאמרו במעלה זכורו – המעלה רואהו ואינו שומעו, ומי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו. כך שמואל – אשה שהעלתו ראתהו ולא שמעתהו, שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו, ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו.
וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה, וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול, וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו, ולא דבר, אבל האשה עשתה הכל ברמאות, כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה, אמרה: למה רמיתני ואתה שאול (שמואל א כ״ח:י״ב). ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך, וכאשר בא שאול לדרוש מאתה, וראתה אותו נבהל, וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול, וידעה מה שעשה שאול, שהרג כהני י״י, שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה. ומה שאמר: ויאמר שמואל אל שאול (שמואל א כ״ח:ט״ו) – על מחשבת שאול, כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו. ומה שאמר: ולא עשית חרון אפו בעמלק (שמואל א כ״ח:י״ח) – ידוע היה דבר זה, כי מאותה שעה אמר לו שמואל: וימאסך מהיות מלך (שמואל א ט״ו:כ״ו), ומה שאמר: לרעך לדוד (שמואל א כ״ח:י״ז) – ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך, ומה שאמר: מחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט) – מדרך סברא אמר זה. זהו פי׳ רב שמואל בן חפני הגאון ז״ל. ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז״ל בגמרא כי אמת היה, שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל.
אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז״ל אמרו: אמת הוא, כי רחוק היא שתדע האשה העתידות, וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו. והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה, נבהלה, כמו שנאמר: ותזעק בקול גדול (שמואל א כ״ח:י״ב). ואשר אמרה האשה: את מי אעלה לך (שמואל א כ״ח:י״א) – דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה, אלה דבריהם.
ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה, אם הקב״ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו, למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים, אלא על ידי אשה בעלת אוב? ועוד, איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים אם ענין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו, ומי יאמר שיטעה הוא בזה, ואין זה הדעת מקבלו. והנכון הוא מה שפירשנו.
עגל מרבק – תרגומו: עיגל פטים.
ותזבחהו – זה השרש על השחיטה.
ותפהו – כינוי לנלוש.
ואכל הוא ושני אנשיו מהעגל מרבק, רוצה לומר מפוטם אשר היה לאשה, שבמהירות עשאתו ומצות אפה ונתנה לפניהם. ולא זכר הכתוב שנתנו אל האשה דבר לא על דבר הקסם ולא על דבר האכילה, אולי בדעתה שהוא המלך ובעבור שהיתה ההגדה רעה ומרה באחרונה לא חששה לזה:
ולאשה עגל – חצי הספר.
מרבק – מפוטם במרבק, והוא המקום יפטמו בו עגלים, כמו: ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳).
ותלש – מלשון לישה.
ותפהו – מלשון אפיה.
ותופהו מצות – לבל יתעכב עד החימוץ.
מרבק – משרש רבק בחילוף אותיות גיכ״ק רבך, מורבכת תביאנה (צו), עגל מפוטם בקמח נלוש ברותחין או בשמן, ואולי מזה גם שם רבקה, והוראתו שמנה ובריאה.
וְלָאִשָּׁ֤ה היה עֵֽגֶל-מַרְבֵּק֙ מפוטם1 בַּבַּ֔יִת, וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ ושחטה אותו, וַתִּקַּח-קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ את הקמח, וכדי להזדרז2, וַתֹּפֵ֖הוּ אפתה אותו מַצּֽוֹת שלא יצטרך שאול להתעכב לאכול ולהמתין עד שהבצק יחמיץ3:
1. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון. והמקום בו מפטמין עגלים נקרא מרבק, לכן, עגל מפוטם נקרא ״עגל מרבק״, רד״ק, מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵי⁠־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃
And she brought it before Saul and before his servants, and they ate. Then they rose up and went away that night.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וְקָרֵיבַת קֳדָם שָׁאוּל וְקָדָם עַבְדוֹהִי וַאֲכַלוּ וְקָמוּ וַאֲזַלוּ בְּלֵילְיָא הַהוּא.
בלילה הוא – כמו ההוא, כמו שכתבנו לפנים על וימלט בלילה הוא (שמואל א י״ט:י׳).
ואחרי שאכלו חזרו לדרכם אל המחנה, ובזה מהגבורה העצומה שהלך שאול וחיילים יגבר, בדעתו בלא ספק שבמדבר והמלחמהא ההיא הוא ובניו יתמו ושם ימותו, כי היה חרף נפשו למות על מרומי שדה כגבורים אשר מעולם אנשי השם:
א. כן בדפוס פיזרו, אך אולי צ״ל ״שבדבר המלחמה״ (הביטוי ״דבר המלחמה״ שגור בפי אברבנאל).
ותגש – והקריבה.
וַתַּגֵּ֧שׁ וקירבה האישה את האוכל1 לִפְנֵֽי-שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו, וַיֹּאכֵ֑לוּ, וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא, ואחרי שאכלו חזרו לדרכם אל המחנה, ובזה רואים מהגבורה העצומה שהלך שאול ואסף חיילים אף שידע בלא ספק שבמלחמה ההיא הוא ובניו ימותו, וחרף נפשו למות על מרומי שדה, כגבורים אשר מעולם אנשי השם2: פ
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שמואל א כח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא שמואל א כח, תרגום יונתן שמואל א כח, מדרש שמואל שמואל א כח, ילקוט שמעוני שמואל א כח, ר׳ יהודה אבן בלעם שמואל א כח, רש"י שמואל א כח, ר"י קרא שמואל א כח, מיוחס לר"י קרא שמואל א כח, רד"ק שמואל א כח, רי"ד שמואל א כח, ר"י אבן כספי שמואל א כח, רלב"ג שמואל א כח, רלב"ג תועלות שמואל א כח, אברבנאל שמואל א כח, מנחת שי שמואל א כח, מצודת ציון שמואל א כח, מצודת דוד שמואל א כח, מלבי"ם שמואל א כח, הואיל משה שמואל א כח, מקראות שלובות שמואל א כח – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Shemuel I 28, Biblical Parallels Shemuel I 28, Targum Yonatan Shemuel I 28, Midrash Shemuel Shemuel I 28, Yalkut Shimoni Shemuel I 28, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 28, Rashi Shemuel I 28 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 28, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 28, Radak Shemuel I 28, Rid Shemuel I 28, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 28, Ralbag Shemuel I 28, Ralbag Toalot Shemuel I 28, Abarbanel Shemuel I 28, Minchat Shai Shemuel I 28, Metzudat Zion Shemuel I 28, Metzudat David Shemuel I 28, Malbim Shemuel I 28, Hoil Moshe Shemuel I 28, Mikraot Sheluvot Shemuel I 28

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×